ת"ק 20685-08-25

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, בפני כבוד הרשם בכיר איתי שרון, נדרש לשאלה האם אמירה מסוימת שנאמרה במהלך ויכוח מהווה לשון הרע כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע, התשנ"ה-1965, או שמא מדובר בגידוף בעלמא. **רקע ותמצית טענות הצדדים:** התובע, שגיב כהן, טען כי הנתבע, בן דודו יוסי כהן, השמיע כלפיו אמירות פוגעניות ומבזות הכוללות "היית מאונן במקלחת בלי מים" ו-"היית מאונן במקלחת בלי מים זורמים". לטענת התובע, אמירות אלו נאמרו בזדון, בכוונה לפגוע בכבודו, לבזותו באופן מיני ולהציגו באור שלילי, וגרמו לו עוגמת נפש, בושה, השפלה ופגיעה נפשית. הנתבע הכחיש את האמירות המיוחסות לו וטען כי התביעה חסרת בסיס ונועדה להרחיקו מבני משפחתו במסגרת סכסוך משפחתי. הוא אף הצביע על סתירה בגרסת התובעת, לפיה אמו של התובע טענה כי האמירה הופנתה לבעלה ולא לתובע. **דיון והכרעה – ניתוח משפטי:** בית המשפט בחן את הסוגיה באמצעות ארבעה שלבים כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה לבחינת עילת תביעה בגין לשון הרע: 1. **האם מדובר בלשון הרע:** בית המשפט הפנה להגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק, הכוללת השפלה בעיני הבריות, ביזוי, פגיעה במשרה או בעסק, וביזוי על רקע מאפיינים אישיים. הודגש כי אין צורך בפגיעה בפועל, אלא די בפוטנציאל לפגיעה, וכי הבחינה היא אובייקטיבית (מנקודת מבטו של "האדם הסביר") ומתחשבת בהקשר הדברים. 2. **האם בוצע פרסום:** שלב זה אינו מפורט בפסק הדין, אך נדרש לצורך קיום עילת תביעה. 3. **האם עומדות הגנות:** בית המשפט הדגיש את הצורך באיזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי, המתבטא בהגנות המנויות בחוק. 4. **סוגיית הפיצויים:** ככל שנקבעה חבות, יש לבחון את הפיצויים. **נימוקי בית המשפט לדחיית התביעה:** * **הוכחת האמירות:** בית המשפט קיבל כי האמירות אכן נאמרו על ידי הנתבע כלפי התובע, זאת על סמך צפייה בסרטון שהוצג. * **הבחנה בין גידוף ללשון הרע:** זוהי נקודת המפתח בפסק הדין. בית המשפט אימץ את עמדת המלומד אורי שנהר, לפיה לא כל גידוף מהווה לשון הרע. ההכרה בגידופים כלשון הרע מותנית בכך שההכרה מוצדקת לאור נסיבות הפרסום. בית המשפט ציין את החשש מהצפת בתי המשפט בתביעות בגין גידופים, וכן כי השימוש התכוף בגידופים יכול להפחית מפגיעתם. * **מבחן אובייקטיבי:** בית המשפט קבע כי המבחן הוא אובייקטיבי ובוחן את תוכן הפרסום, ההקשר, הנמען, הנורמות החברתיות, נימת הדיבור ועוד. * **נסיבות המקרה:** במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי האמירות נאמרו במהלך "ויכוח סוער", "דין ודברים לוהט וקולני", שבו הושמעו גידופים הדדיים ובוטים מכל הצדדים. הודגש כי התובע עצמו השתמש בגידופים קשים כנגד הנתבע. * **הקשר משפחתי:** הרקע להתלהמות היה סכסוך משפחתי מתמשך. * **"גידופים בעלמא":** לאור כל הנסיבות הללו, בית המשפט סבר כי האמירות הן בגדר "גידופים בעלמא", שאינם מקימים עילת תביעה מכוח החוק. * **"ביזוי מיני":** בית המשפט דחה את טענת התובע כי מדובר ב"ביזוי מיני", וקבע כי האמירות היו חלק מההתכתשות הכללית ולא התמקדו בנושא זה באופן ייחודי. **מסקנה משפטית וחדשנות:** פסק הדין מדגיש **חדשנות** בהבחנה המדויקת בין קטגוריית ה"גידופים" לבין "לשון הרע", גם כאשר הגידופים משתמשים בשפה בוטה ופוגענית. בית המשפט מבצע **איזון מורכב** בין זכותו של אדם לשם טוב לבין חופש הביטוי, גם במקרים של התבטאויות נמוכות. ההתמקדות היא בהקשר ובנסיבות שבהן נאמרו הדברים, תוך יישום **מבחן האדם הסביר**. הפסיקה מבהירה כי אינה נוטה לראות בכל התבטאות פוגענית, גם אם היא מבישה, כדי לשון הרע, במיוחד כאשר היא נאמרת בלהט ויכוח והיא הדדית. המרכיב של "הדדיות" בגידופים, והיותם חלק מהתכתשות רחבה יותר, מהווים שיקול משמעותי בדחיית התביעה. בית המשפט מציג גישה פרגמטית המבקשת למנוע הצפת בתי המשפט בתביעות הנובעות מאירועים שגרתיים של ויכוחים סוערים, תוך שהוא מכיר בכך שגם "עלגי הלשון" זכאים לחופש ביטוי, אך לא עד כדי פגיעה מהותית בשם טוב באופן המצדיק פיצוי מכוח החוק.