ת"א 57819-05-19

תקציר

התובע, שהוא בנה של אישה שנפטרה, טוען כי הוא היורש החוקי של נכסי אמו הכוללים מספר חלקות מקרקעין. עם זאת, השופט פוסק נגדו על סמך מספר גורמים. ראשית, קיימות שתי צוואות סותרות, והתובע לא הוכיח די הצורך כי הוא היורש החוקי על פי אף אחת מהן. צוואה אחת נערכה בשנת 1980, בה צוין כי התובע הוא הנהנה היחיד, ואילו צוואה אחרת משנת 1986 מחלקת את הנכסים בין כל הילדים. גם את המקור מ-1980 לא ניתן יהיה למצוא, מה שיוצר ספק נוסף. שנית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי למנוח היו זכויות במרבית הנכסים שבמחלוקת. השופט מציין כי סביר להניח שרוב הנכסים הללו הופקעו בשנת 1953, וכל תביעה לפיצויים הייתה צריכה להיעשות כבר לפני עשרות שנים. גם תביעת התובע לסעד הצהרתי ביחס לנכסים אלה נדחית, שכן עילות התביעה הרלוונטיות התיישנו זה מכבר, ולא נכללו בחריגים כלשהם. רק נכס אחד, גוש 7 חלקה 101, לא הוכח שהופקע, אך גם תביעת התובעת לנכס זה התיישנה, שכן היא לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי התובע לא ירש את זכויותיו של המנוח, וטענותיו בנוגע לנכסים אינן נתמכות ובטרם עת. משכך, דוחה השופט את טענות התובע ומורה לו לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪, הצמודות לריביות מיום פסק הדין.