בד"מ 22/10

תקציר

עורך הדין המייצג את עו"ד אברהם בכר הואשם במספר עבירות הקשורות לטיפולו בתיק של לקוח ולייצוגו. סעיפי האישום כללו הפרת חובת אמונים, חוסר מסירות ללקוח ומעשים הפוגעים בכבודו של מקצוע עריכת הדין. נטען כי הסנגור לא יידע את בכר על התקדמות התיק, לא השיב לפניותיו והתעלם ממנו באופן כללי. עם זאת, דעת הרוב של בית הדין המשמעתי, המיוצג על ידי עורכי הדין יגאל רענן וטניה יהב, קבעה כי המתלונן, מר בכר, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. לטענתם, הסנגור פעל במקצועיות ובמסירות לאורך כל תקופת ייצוגו וכי העובדות שהוצגו בתלונה לא הוכחו. יש לציין כי עורך הדין התמהמה לכאורה בהגשת התביעה, אך עשה זאת בידיעתו ובהסכמתו של הלקוח. יתר על כן, בית המשפט ציין כי הימנעותו של הסנגור מלהשיב לפניותיו של מר בכר נובעת ככל הנראה מכך שפניות אלה מעולם לא הגיעו אליו, והמתלונן לא עשה מאמצים מספיקים להבטיח מסירה תקינה. עו"ד מנשה קמפלר הציג דעת מיעוט, המסכים עם ממצאי הרוב ברוב הסעיפים, אך חולק על כך שהסנגור לא השיב לפניותיו של מר בכר. קמפלר טען כי נטל ההוכחה נפל בסוגיה זו, והדגיש כי חובת התגובה של עורך הדין אינה תלויה בשאלה אם קיבל פיזית את המכתבים. קמפלר סבר כי המכתבים אכן התקבלו על ידי גורם בפרקליטות וכי באחריותו של הסנגור לוודא שהם מגיעים אליו. מחדל זה, קבע קמפלר, מהווה עבירת התנהגות שאינה הולמת משפטן ופוגעת בכבוד המקצוע. בסופו של דבר, החליט בית הדין המשמעתי לזכות את הסנגור מכל האישומים המוזכרים בתלונה, כאשר עו"ד קמפלר התנגד בחלקו.