רע"א 3642/15

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להגביל את אורכם של סיכומים בכתב ואת משך הטיעונים בעל-פה, וקובע כי החלטות פרוצדורליות כאלה מצויות בשיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר ואינן מצדיקות התערבות בערעור אלא אם הן מפרות את החוק או גורמות לעיוות דין. בקשת הדחייה נמצאה כדין ללא צורך בתגובת המשיבים, משני טעמים עיקריים. ראשית, בית המשפט מזהה כי החלטת בית המשפט המחוזי מתיישבת עם סעיף 1(3) לצו בית המשפט, המונע אפשרות לערער על קביעות פרוצדורליות מסוימות כגון הגבלת כתבי טענות. משמעות הדבר היא כי החלטות לקבוע מגבלות על מספרי עמודים לסיכומים בכתב ומשכי זמן לטיעונים בעל פה נועדו לנהל את היקף הטיעונים, ולתמוך בנימוקים לדחיית הערעור על הסף. שנית, גם אם סעיף 1(3) נקבע כבלתי ישים, ההחלטה הנדונה מצויה היטב בשיקול דעתה הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי, שבדרך כלל אינו מתבטל אלא אם כן הוא נוגד עקרונות משפטיים או גורם לעוול משמעותי. בית המשפט שב ומדגיש כי רק לעתים רחוקות מתערבים בהחלטות פרוצדורליות בערעור, למעט בנסיבות חריגות, כפי שאוששו בפסקי דין קודמים רבים, ומדגיש את נאותות גישתו של בית המשפט המחוזי בהתחשב בהקשר של המקרה. עוד מפורט כי במהלך הדיונים, בית המשפט שומר לעצמו את היכולת להתאים את הזמן המוקצב במידת הצורך, ובכך להבטיח לצדדים הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם מבלי לפגוע ביעילות הפרוצדורלית. ההשפעה המשולבת של אילוצים בכתב ובעל פה נחשבת סבירה, עולה בקנה אחד עם הוראות החוק בדבר סיכום כתבי טענות, ולכן אינה מחייבת תיקון ערעור. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, בצירוף עיכוב ביצוע, דבר המאשר מחדש את יכולתו של בית המשפט המחוזי לנהל את ההליכים ביעילות ובהתאם לדין.