עת"מ 367-11-24

תקציר

השופטת החליטה לדחות את העתירה לגופה. ראשית, התנהלות העותרים הפגינה חוסר ניקיון, שכן הם בנו בית בן שלוש קומות ובריכת שחייה ללא היתר על קרקע שלא הוקצתה להם, המשיכו לבנות גם לאחר קבלת התראה, וקבעו בעצמם את החוק. שנית, יש לדחות גם את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי משום שבית המשפט נעדר סמכות להורות על ביטולו, וטענות העותרים בדבר תום הלב לא היו מקובלות. יתר על כן, העותרים לא הצליחו לספק בסיס חוקי לחייב את מינהל מקרקעי ישראל להקצות להם את הקרקע ללא מכרז, והצעותיו הקודמות של מנהל מקרקעי ישראל כבר לא היו תקפות. השופט הדגיש את תפקידו של מנהל מקרקעי ישראל כנאמן ציבור ואת מעמדו הסביר, בהתחשב בנסיבות העניין ובצו ההריסה הסופי. באשר לסעד המבוקש נגד הרשות לאכיפת מקרקעי ישראל, הסכים השופט עם התעקשותה הסבירה של הרשות לבצע את צו ההריסה, מה גם שהבנייה הבלתי חוקית עלולה שלא להיות חוקית בקרוב. השופט דחה גם את טענת העותרים לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם החוקתיות, שכן הם יזמו את הבנייה הבלתי חוקית. אשר על כן, העתירה נדחתה לגופה, והבקשה לצו ביניים נדחתה. לעותרים ניתנו 45 יום לבצע את ההריסה בעצמם; אחרת, היו המשיבים מבצעים את ההריסה באמצעות הסכום שהופקד. העותרים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים.