ת"א 31246-01-11

תקציר

התובע, קבלן במקצועו, תבע את הנתבע לפיצויים בגין עבודות בנייה. התובע טען כי הנתבע חייב להם כספים עבור עבודות נוספות, עיכובים ונושאים נוספים. הנתבע טען כי התובע חתם על טפסי שחרור בהם ויתר על כל תביעה עד למועד מסוים. בית המשפט בחן את מערכת היחסים החוזית ומצא כי טענות התובע, למעט ארבעת החודשים האחרונים, נמחקו באמצעות טפסי השחרור עליהם חתם התובע. טפסים אלה, שהיו חלק ממנגנון בירור התביעות בחוזה, חייבו את התובע לצרף טענות לטפסים, דבר שהיה גורר חקירה מזורזת. התובע לא עשה כן ובמקום זאת חתם על הטפסים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות התובעת נגד תוקפם של טפסי השחרור, בהתבסס על נסיבות חתימתם והתנהלות הצדדים, אינן משכנעות. הטפסים היו ברורים וחד משמעיים ויש לתת להם תוקף משפטי מלא. לפיכך, דחה בית המשפט את רובן המכריע של טענות התובע, אשר התבססו על אירועים שהתרחשו לפני המועדים הנקובים בטפסי השחרור. בארבעת החודשים הנותרים מצא בית המשפט כי שני הצדדים חולקים באחריות להמשך העבודות מעבר ללוח הזמנים המתוכנן. היא החליטה כי יש "למחוק את התביעות ההדדיות לגבי תקופה זו משני צידי המשוואה". התובעת הייתה זכאית לקבל מהנתבעת את יתרות הכספים שעמדו לרשותה בסך של 177,608 דולר, בניכוי מקדמות, וכתוצאה מכך שולמו לה סכום של 35,493 דולר. כן חויב התובע לשאת בהוצאות הנתבעים: הנתבע 1 - 100,000 ₪, הנתבע מס' 2 - 20,000 ₪ והנתבעת 3 - 30,000 ₪. פסק הדין ניתן לטובת הנתבעים, והתובע חויב לשלם את הוצאותיהם.