ת"א 2131/08

תקציר

התובעים, מפוני גוש קטיף, תובעים פיצוי נוסף בגין פינוי עסקיהם לפי חוק ההתנתקות. לטענתם, החוק עצמו מקימה עילת תביעה לפיצוי חלקי וכי ניתן לתבוע את יתרת הסכום באמצעות תביעה נפרדת. טענה זו נדחית שכן החוק קובע מנגנון כולל לטיפול בתביעות ומי שמגיש תביעה על פיו ממצה את העילה שבמסגרתו. לפיכך על התובעים להסתמך על הדין הכללי ולבסס עילת תביעה הנגזרת ממנו. הם מציעים מספר עילות, ובהן הפרת חובה חקוקה ורשלנות במסגרת דיני הנזיקין, ועוולת חוקה. גם הצעות אלה נדחות, שכן התובעים אינם יכולים להוכיח התנהלות אשמה כלשהי מצד הנתבעים או נזק כלשהו מעבר להתנתקות עצמה. זאת ועוד, תביעתם של התובעים לפיצוי נוסף מכוח עוולה חוקתית נדחית משום שהחוק כבר קובע פיצוי הוגן ומידתי בגין הפגיעה בזכות הקניין שלהם, והיעדר פיצוי מלא כשלעצמו אינו מצדיק הכרה בעוולה חוקתית. בית המשפט מכיר בכך שבאופן עקרוני ניתן לבסס עוולה חוקתית המבוססת על פגיעה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם בהיעדר אשמה, אולם הדבר ראוי רק במקרים בהם התובע יכול להוכיח כי הפיצוי שהתקבל אינו הוגן ומידתי. מאחר שהתובעים קיבלו פיצוי מלא על פי החוק, ואף פיצוי נוסף מעבר לחוק – עליו הם אינם מערערים – הם אינם יכולים לתבוע פיצוי נוסף באמצעות עוולה חוקתית. תביעתם לפיצויים בסך 3.7 מיליון שקל מבוססת על סוגיות טכניות שנויות במחלוקת ואינה מצביעה על כשל יסודי במנגנון הפיצוי הקבוע בחוק. לפיכך, תביעתם נדחית.