ת"צ 35787-05-21

תקציר

פסק הדין דן בתכליתו של חוק השוויון, שהיא להגן על זכויותיהם לשוויון, לכבוד ולעצמאות של אנשים עם מוגבלות, באמצעות ביצוע השינויים הנדרשים כדי לאפשר את השתתפותם המלאה בחברה. החוק מחייב התאמות נגישות בשירותים מסחריים, אך חובה זו סבירה ומידתית. הדיון נסוב סביב תחולת חוק זה על מפעל הפיס וחובתו לספק מושב מותאם לאנשים עם מוגבלות בנקודות המכירה שלו. בית המשפט מגיע למסקנה כי החוק אינו מחייב את הבלתי אפשרי, ומכיוון שדוכני ההגרלה ממוקמים במרחב ציבורי שאינו בשליטת מפעל הפיס, אספקת כיסאות מותאמים תהיה בלתי מעשית, עלולה להיות בלתי חוקית ואף מסוכנת. פרשנות מילולית של התקנה הרלוונטית נדחית, שכן יש לקראה בהתאם לתכלית החוק ולמסגרת הנורמטיבית, השואפת לשוויון ולא להעדפה. זאת ועוד, טענת המבקש ביחס לתקנה 23(א) לתקנות השוויון נדחית אף היא כבלתי ישימה, והפניה למסמך "עמדה" של נציבות שוויון זכויות נדחית כבלתי רלוונטית ואינה קבילה. עם דחיית הבקשה לתביעה ייצוגית, נוקט בית המשפט איפוק בפסיקת הוצאות לנתבעים, מתוך הכרה בחשיבות הנושא ובאפקט המצנן האפשרי על בקשות עתידיות לתביעה ייצוגית. לפיכך, הבקשה לתביעה ייצוגית נדחית, והתובע חויב לשלם סכום צנוע של 17,550 ₪ הוצאות.