עע"מ 1790/19

תקציר

המערערים ערערו על דחיית עתירתם הראשונה, אך התנגדו גם לערעור הנגדי שהגיש המשיב בנימוקים שאינם קשורים לעתירה הראשונה, שהתקבלה בערכאה הנמוכה יותר. טענות המערער לדחיית הערעור שכנגד היו כפולות. ראשית, הם טענו כי מאחר שהערעורים נגעו לעניינים נפרדים, יש לסלק את הערעור שכנגד. שנית, המערערת טענה כי יש לדחות את הערעור שכנגד משום שהיא הוגשה גם נגד סיטדל, שלא הגישו ערעור משלהם. המשיב, לעומת זאת, התנגד לבקשת המערער. השופט קבע כי לערעור שכנגד חייב להיות קשר מהותי לערעור העיקרי, ובמקרה זה הסוגיות המשפטיות שהועלו בשני הערעורים היו דומות, ולכן הערעור שכנגד עמד בדרישות לקשר מהותי. עוד קבע השופט כי בעוד שטענתו החלופית של המערער ראויה, היה מקום לחייב גם את המשיב לכלול את מצודה כמשיב בערעור שכנגד, שכן היה צריך להיות ברור כי פסק הדין נשוא הערעור מאוחד. לפיכך, דחה השופט את בקשת המערער לדחות את הערעור שכנגד, אך סיטדל הוסרה כמשיבה מהערעור שכנגד. למשיב ניתנו 10 ימים להגיש הודעת ערעור שכנגד נגד המערער בלבד, ולמערער ניתנה שהות זהה לכלול את מצודה כמשיב בערעור העיקרי.