מ"ח 70647-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בנוגע לבקשה למשפט חוזר, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **כותרת ההחלטה:** מ"ח 70647-01-26 (בית המשפט העליון). **מוקד הדיון:** השאלה המשפטית המרכזית הנדונה היא האם ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר, על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ביחס לפסק דין שניתן במסגרת הליך של "צו הריסה בלא הליך פלילי" לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. **עובדות רלוונטיות (תמצית):** 1. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה זבולון (להלן: "המשיבה") הגישה בקשה לצו הריסה ללא הרשעה (לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה) נגד המבקשים, שבנו מבנה על קרקע חקלאית מוכרזת. 2. המבקשים הסכימו למתן צו הריסה, בתנאי שביצועו יעוכב בשנה, לאפשר היערכות. ההסכמות קיבלו תוקף של פסק דין. 3. בקשה להארכת עיכוב ביצוע נדחתה, בהיעדר סמכות לבית המשפט לעכב צו הריסה כאשר העבודה האסורה אינה תואמת את התוכנית החלה. 4. בקשה לביטול פסק הדין המוסכם נדחתה אף היא. 5. ערעור על החלטה זו נמחק, ולאחר מכן הוגשה הבקשה למשפט חוזר. **טענות הצדדים:** * **המבקשים:** טענו כי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה חוסה תחת פרק י' לחוק, אשר קובע כי הליכים לפי פרק זה יידונו "בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים". מכאן, לשיטתם, מדובר ב"עניין פלילי" שבו ניתן לבקש משפט חוזר. בנוסף, טענו כי הסכמות הצדדים ניתנו בחוסר סמכות או בניגוד לחוק, וכי קיימת עילה למשפט חוזר הן מחמת שקר או זיוף ראיה (חלופת שקר) והן מחמת חשש לעיוות דין. * **המשיבה:** טענה כי אין אפשרות למשפט חוזר בסוג הליך זה. הדבר נובע מלשון החוק והתקנות, מתכליות מוסד המשפט החוזר, ומפסיקה המגדירה צו הריסה ללא הרשעה כאמצעי לשמירת הסדר הציבורי ולא כסנקציה עונשית. אמנם סעיף 255 לחוק קובע שהליכים יידונו "בשינויים המחויבים", אך לשיטתה, "שינוי מחויב" זה הוא היעדר אפשרות למשפט חוזר. **דיון והכרעה (עקרונות משפטיים וחידושים):** 1. **מהות "ענין פלילי" לצורך משפט חוזר:** * **עקרון מרכזי:** השופט סולברג מבהיר כי הבסיס החוקי להגשת בקשה למשפט חוזר מעוגן בסעיף 19 לחוק-יסוד: השפיטה ובסעיף 31 לחוק בתי המשפט, והוא חל אך ורק על "ענין פלילי שנפסק בו סופית". * **פרשנות מרחיבה של "ענין פלילי":** בית המשפט בוחן את לשון החוק והתקנות, את הפסיקה ואת תכליות מוסד המשפט החוזר. הסעיפים בחוק בתי המשפט (כמו סעיפים 71 ו-80) המשתמשים במונח "ענין פלילי" מתייחסים להליך בו יש "נידון", "כתב אישום", "מעשה עבירה", "הרשעה" ו"עונש". * **הבחנה בין הליך פלילי "קלאסי" להליכים אחרים:** הפסיקה (ה"מ 203/57 עו"ד פלוני) קבעה כי לא כל דיון בעל אופי פלילי הוא "ענין פלילי" במובן הנדרש, אלא רק עניין המוכר על ידי החוק הפלילי כעבירה. כן נקבע כי הליכים מכוח חוקי דת (כמו חוק בתי דין דתיים) אינם נחשבים ל"ענין פלילי" לצורך משפט חוזר (מ"ח 9905/16 פלוני). * **תכלית המשפט החוזר:** מוסד המשפט החוזר משקף את היחס המיוחד למשפט הפלילי, הנובע מהעדפה א-סימטרית לטובת הנאשם (הימנעות מהרשעת חף מפשע). משפט חוזר אינו אלא "חרך צר" המהווה חריג לעיקרון סופיות הדיון, ומטרתו לאפשר תיקון הרשעות שווא. * **הבחנה בין ספירות משפט:** למרות שלעתים קיימת אי-הלימה בין ההצדקות העומדות בבסיס ההבחנה בין הספירה הפלילית לאזרחית, לבין הכללים הפרוצדורליים, ההבחנה עצמה מושרשת. הרחבה מלאכותית של מוסד המשפט החוזר אינה הפתרון. * **שורשים היסטוריים:** אף בחוק הפרוצדורה הפלילית העות'מאני, מכוחו ניתן היה לקיים משפט חוזר, הוגבל המוסד למקרים חמורים של "feloney" ו-"misdemeanour". המחוקק הישראלי הרחיב את המקרים, אך עדיין נדרש כי מדובר יהיה בעניין פלילי "קלאסי" הכולל הרשעה. 2. **אופיו של הליך "צו הריסה בלא הליך פלילי" (סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה):** * **מהות ההליך:** ההליך נועד למתן צו הריסה למבנה בלתי-חוקי, אף אם לא ניתן להעמיד את מבצע הבנייה לדין או להרשיעו. מטרתו אינה ענישה, אלא "סילוק מטרד ציבורי" (בג"ץ 28/50 מינצר, ע"פ 365/67 קוברסקי, ע"פ 874/78 סואעד, ע"פ 3490/97 יצחק). * **הבחנה מהליך פלילי:** פסקי דין קודמים (כמו בעניין מינצר ועניין קוברסקי) קבעו במפורש כי צו הריסה אינו בגדר "עונש" וההליך אינו "הליך פלילי" לכל דבר ועניין. הדבר נלמד מלשון החוק, למשל מהקביעה כי הרכב בית המשפט הדן בערעור יהיה "כמו" בשמיעת ערעורים פליליים, אך לא "ערעור פלילי ממש". * **שינויים בחוק:** השופט סולברג מציין כי גם השינויים שחלו בחוק התכנון והבנייה מחזקים פרשנות מצמצמת: * סעיף 255 לחוק, בנוסחו הנוכחי, מגביל את ההשוואה להליכים פליליים ל"שינויים המחויבים". * כותרת סעיף 239 שונתה ל"צו הריסה בלא הליך פלילי" (במקום "הריסה ללא הרשעה"), מה שמחזק את הטענה כי ההליך אינו פלילי במהותו. * **אין "נידון" או "הרשעה":** בהליך לפי סעיף 239, בעלי המבנה מצורפים כ"משיבים", אין "נידון" במובן הפלילי, ואין "הרשעה". 3. **יישום על המקרה הנדון:** * **מסקנה:** בית המשפט קובע כי הליך למתן צו הריסה ללא הרשעה אינו עונה על ההגדרה של "ענין פלילי" לצורך הגשת בקשה למשפט חוזר. * **נימוקים:** * ההליך אינו מכוון להרשעה או לענישה. * התוצאה (צו הריסה) אינה עונש אלא סילוק מטרד. * הפסיקה והחקיקה (במיוחד השינויים האחרונים) מצמצמות את הגדרתו כהליך פלילי. * אין "נידון" במובן הפלילי. * **נדחה טענת המבקשים לגבי התבטאות ב"כ המשיבה:** בית המשפט דוחה את הטענה כי התבטאות של בא כוח המשיבה בתשובה לערעור (הצבעה על אפשרות למשפט חוזר) מחייבת אותו. הסכמת צדדים אינה יכולה לגבור על הוראות חוק, ובפרט אינה יכולה להקנות סמכות שאינה קיימת על פי דין. **החידוש המשפטי העיקרי:** ההחלטה מבהירה באופן נחרץ ושיטתי, כי הליכים למתן צו הריסה ללא הרשעה, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, **אינם בגדר "ענין פלילי"** לצורך הגשת בקשה למשפט חוזר. בכך, בית המשפט "משיב על השאלה" שהועלתה כבר לפני שנים (מ"ח 6734/01 וינר) ולא הוכרעה אז. ההחלטה משרטטת את גבולותיו של מוסד המשפט החוזר ומדגישה את אופיו הייחודי, המוגבל להליכים פליליים "קלאסיים" בהם יש הרשעה. **השלכות:** * קביעה זו מגבילה את האפשרות לערער על פסק דין שניתן במסגרת הליכי הריסה ללא הרשעה, ומחזקת את עיקרון סופיות הדיון במקרים מסוג זה. * ההחלטה מחדדת את ההבחנה בין סנקציות פליליות לבין אמצעים מינהליים או אזרחיים (גם אם יש להם אופי "עונשי" או השלכות דומות) שמטרתם שמירה על הסדר הציבורי או הסרת מטרדים. * היא מחזקת את הפרשנות המצמצמת של הוראות חוק המשוות הליכים מסוימים להליכים פליליים, כאשר לשון החוק או כותרתו מפורשות כמעידים על אופי שונה.