ע"א 3443/22

תקציר

בבחינת המקרה הנדון, נדחה הערעור שהגיש המערער. עיקר טענת המשיב הייתה כי לתובע נתונה סמכות להציע פשרה בין צדדים, ולו על דעת עצמו, בשלב בו כבר היה ההרכב מוסמך לדון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. הצעת הפאנל התבססה על החומרים שהיו זמינים באותה עת, ומשקפת דרך פעולה סבירה הנופלת בגדר הנורמות השיפוטיות שמטרתן לזרז הליכים. המשיב הדגיש כי פשרה זו אינה מסמנת סיום סופי של התיק או מצביעה על הטיה כלשהי בהליך השיפוטי, אלא היא צעד פרוצדורלי המציע תקציר ביניים, הפתוח לערעור על ידי המערער אם אינו מסכים עם אישורה האפשרי של התובענה הייצוגית. בית המשפט הסכים כי הצעה כזו של השופט אינה פוגעת באובייקטיביות השיפוטית, שכן תקדימים דומים מראים כי הצעת פשרות יכולה לייעל את ההתדיינות מבלי לפגוע בהגינות. צוין כי עמדת המשיב לא פגעה ביכולתו של המערער לערער על החלטות כלשהן או לבקש הסברים מלאים יותר בנוגע לאישור התובענה הייצוגית. לפיכך, פעולות הפאנל לא היוו עילה לפסילה, שכן הן לא פגעו בעקרון משוא הפנים או במראית פני הצדק. עם זאת, בית המשפט ציין כי בעוד שניתן היה להסביר את נימוקי הפאנל באופן מקיף יותר, היעדר זה לבדו אינו מהווה עילה תקפה לפסילה. בעקבות שיקולים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מקום בפסילה, ובכך דחה את הערעור. לא נפסקו הוצאות, תוך הכרה בפגם ההנמקה, אך בסופו של דבר לא מצאו טעות משכנעת המצדיקה פסק דין שונה.