ע"א 2048/08

תקציר

הערעור הוא על ההחלטה לבטל היתר לבנק דיסקונט להגיש כתבי בית משפט מחוץ לתחום השיפוט בתביעה לתשלום בסך 1,100,000 דולר. התביעה היא נגד שלושה משיבים; בנק אוף קנדה שהנפיק ערבות בנקאית, טאון מדאו שביקש את הערבות ומר ליבפלד שהוא בעל השליטה בטאון מדדו. הערבות הבטיחה את חובותיה של חברה אחרת, אשדוד קנדה. בנק דיסקונט טוען כי הערבות חלה גם על חברה אחרת, יעקב קאופמן בע"מ, בשל הסכם שיתוף בבטוחות. כאשר בנק דיסקונט ביקש לפרוע את הערבות, פנה טאון מדאו לבית משפט קנדי בבקשה להימנע מפירעון, אך בקשתו נדחתה. בנק דיסקונט הגיש אז בקשה להיתר המצאה להגשת מסמכי בית משפט מחוץ לתחום השיפוט שניתן. ליבפלד ביקש לבטל את ההיתר והצליח. בנק דיסקונט ערער על החלטה זו. בנק דיסקונט טען כי החלטת הרשם שגויה שכן לליבפלד היה קשר ישיר לעסקאות ויש להטיל עליו אחריות אישית בגין מצג שווא רשלני והפרת חוזה. עוד טען הבנק כי התביעות נגד ליבפלד הן מצטברות ולא אלטרנטיביות, וכי ההתדיינות הכפולה הצפויה תגרור עלויות מיותרות. עם זאת, השופט מצא כי טענות בנק דיסקונט נגד ליבפלד אינן תקפות, שכן לא היה קשר אישי או יחסים מיוחדים בין ליבפלד לבנק דיסקונט כדי להצביע על מצג שווא רשלני. יתר על כן, הטענה להפרת חוזה לא הועלתה נגד ליבפלד בבקשה הראשונית להיתר ההמצאה, והעוולה הנטענת נעשתה במחדל ולא בעמלה. השופט דחה את הערעור והורה לבנק דיסקונט לשלם את שכר טרחתו של ליבפלד.