בש"פ 9850/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור של היועץ המשפטי לממשלה, המערער על צו לשחרורם של שני משיבים, גיא מאיו ואדם נוסף ששמו לא פורסם, שנעצרו לבקשת ארצות הברית לצורך הסגרתם. ארה"ב ביקשה את הסגרתם על בסיס טענות להונאה שבוצעה נגד קשישים תושבי ארה"ב. המשיבים היו בין מנהיגי רשת הונאה שהוליכו שולל קשישים להאמין שזכו בסכומי כסף גדולים בלוטו. לאחר מכן שוכנעו הקורבנות לשלוח כסף לרמאים כדי לכסות מיסים שונים. נמצאו ראיות המפלילות את המשיבים, והם נעצרו יחד עם חמישה נוספים בשנת 2008. בית משפט השלום בירושלים הורה תחילה על מעצרם ב-20 יום, שהוארך מאוחר יותר בשל חשש להימלטות מהדין. בעקבות זאת הורה בית המשפט המחוזי על שחרורם למעצר בית מלא תוך פיקוח אלקטרוני וערבויות כספיות. בערר שהגיש היועץ המשפטי לממשלה נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נתנה משקל מספק לחובותיה הבינלאומיות של ישראל בנוגע להסגרה ואף לא לחומרת העבירות שבוצעו, וביקשה את המשך מעצרם של המשיבים. עם זאת, השופט, תוך הכרה בחומרת העבירות ובסיכון בריחת המשיבים, קבע כי שחרורם של המשיבים בתנאי מעצר בית מחמירים הוא ראוי, נוכח חזקת החפות והימצאותם של אמצעים חלופיים שיבטיחו את התייצבותם להליכי הסגרה. עוד ציין השופט כי ההחלטה לשחרר את המשיבים הייתה מוצדקת משום שחלק מהמעורבים האחרים בהונאה שוחררו. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של הזכות לחירות ואת האפשרות להגיב לכל איום בבריחה באמצעים מגבילים פחות. לפיכך נדחה הערעור, אך תוך הגדלת סכום הפיקדון במזומן הנדרש לכל משיב.