בש"פ 139/10

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע נבחן והתמקד בתיק של משיב שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות של החזקת סכין, תקיפה וכוונה מחמירה. החלטת בית המשפט הראשונית אפשרה למשיב, יליד 1987, להשתחרר בתנאים מגבילים ולא להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים. האירוע התרחש מחוץ למועדון באשדוד, שם, לאחר עימות, דקר המשיב לכאורה את המתלונן מספר רב של פעמים, וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות קשות שהצריכו טיפול רפואי נרחב. למרות הופעתו המאוחרת של המשיב במשטרה, חצי שנה לאחר האירוע, הדגישה התביעה את מסוכנותו, עברו הפלילי הקודם, שיבוש הליכי משפט פוטנציאליים וסיכון בריחה. הראיות העיקריות נשענו על צילומי מצלמות אבטחה שזיהו את המשיב כמבצע הפיגוע, שאוששו בעדות במשטרה. המדינה ערערה על חלופת המעצר של בית משפט קמא, בטענה לפיקוח בלתי יעיל של בני המשפחה בשל מחויבותם לעבודה. מנגד, בא כוחו של המשיב חלק על זיהויו בתיעוד והטיל ספק במאמצי המשטרה להודיע לו בעת ניכורו מאמו. בסופו של דבר, מצא בית המשפט די ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לפשע והדגיש את המסוכנות הסטטוטורית הקשורה לאלימות סכין בסביבה לילית, תוך חיזוק עמדה שיפוטית מחמירה כנגד עבירות מסוג זה. נוכח הרשעותיו הקודמות של המשיב וענייניו המשפטיים המתמשכים, לצד עילה בלתי מספקת לאמצעי חמור פחות, התקבל הערעור, מה שחיזק את הצורך במעצר לפני משפט לשם הבטחת שלום הציבור וטוהר המידות השיפוטי.