רמ"ש 22340-03-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך בין בני זוג לשעבר, להם בת משותפת במשמורת אביה. המבקשת, שהיא האם, הגישה בעבר תלונה נגד האב המשיב, שהובילה להגשת כתב אישום נגדו בגין תקיפת בן זוג. בעקבות זיכויו, הגיש המשיב תביעת נזיקין נגד המבקש, בדרישה לפיצוי בגין עוולה נגישה. התביעה התקבלה על ידי הרשם בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה מצד המבקשת, מה שהוביל אותה להגיש בקשה לביטולה, אשר נדחתה על ידי הרשם ולאחר מכן על ידי בית המשפט קמא. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. הטענות העיקריות שהעלתה המבקשת היו כי יש לבטל את פסק הדין בשל טעויות פרוצדורליות, דהיינו, הבנתה כי עומדים לרשותה 30 יום להגיש כתב הגנה, וכי שגה בית משפט קמא בהגיעו למסקנה כי אין סיכוי סביר שהגנתה. המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית וכי לא ייגרם לה עיוות דין חמור אם הבקשה תידחה. לאחר שבחן את הבקשה ושמע את הצדדים, החליט השופט לקבל את בקשת רשות הערעור ולהתייחס אליה כאל ערעור. השופט פסק לטובת המבקשת, ביטל את פסק דינו של בית משפט קמא וביטל את פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה. החלטה זו התבססה על מחדליו הפרוצדורליים המשמעותיים של המבקש ועל חוסר ההצדקה בתביעת המשיב לעוולת נגישות. השופט הדגיש כי הימנעותו של המבקש מהגשת כתב הגנה היא בלתי נסלחת, אך אינה מצדיקה קיום פסק דין שגוי. כמו כן, קבע השופט כי תביעת המשיב לנזיקין נגישים אינה תקפה, שכן היא נופלת תחת הוראות סעיף 60 לפקודת הנזיקין, הקובע כי לא תוגש תביעה בגין נגישות אם האדם מסר מידע לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. מאחר שהמבקש הגיש תלונה נגד המשיב, שהובילה להגשת כתב אישום, קבע השופט כי טענת המשיב מופרכת. בנוסף, התייחסה השופטת למורכבותם של תיקי אלימות במשפחה ולנטייה של הקורבנות להימנע מפנייה לרשויות. הסקת מסקנות מהליכים פליליים בגין תביעות נזיקין, במקרה זה, נקבעה כבלתי ראויה, בלתי צודקת ואינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. לפיכך התקבל הערעור ופסק הדין מיום 10.1.2013 בוטל. למרות שצוינו מחדליו של המבקש, לא ניתן צו להוצאות, ופרסום פסק הדין הותר ללא פרטים מזהים.