עמל"ע 56952-02-14

תקציר

פסק הדין דן בקריטריונים לפיהם רשאית לשכת עורכי הדין להשעות זמנית עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה פלילית. על פי פסק הדין, על בית הדין המשמעתי לבחון האם קיימות ראיות לכאורה בכתב האישום, שעל בסיסן מבקש הלשכה להשעות מי מחבריה. סמכות זו, המתייחסת למקרים נדירים וחמורים במיוחד, מחייבת זהירות רבה ובחינה מדוקדקת של קיומן של ראיות החוק. על בית המשפט ליזום קשר עם הצדדים ולבקש את כל המידע והמסמכים על מנת לוודא כי צו השעיה זמני ניתן לאחר עיון מדוקדק בהם. פסק הדין מדגיש כי אין בית משפט צריך להתנצל על סמכותו לשפוט ולהכריע על סמך הראיות שהונחו בפניו וכי שיקול הדעת בהליך השיפוטי נתון בידי בית המשפט בלבד. מדובר בעורך דין שהושעה זמנית מלשכת עורכי הדין בעקבות כתב אישום בגין שיבוש הליכי משפט. על ההשעיה הוגש ערעור בטענה שבתי הדין למשמעת לא בחנו את הראיות כראוי. הכרעת הדין מסכימה עם המערער ומקבלת את הערעור, תוך ביטול צו ההשעיה הזמני, שכן תקופת ההשעיה כבר חרגה מהעונש הפוטנציאלי בעקבות הרשעה פלילית. עוד צוין בהכרעת הדין כי הראיות שהוצגו בכתב האישום לא היו חזקות דיין כדי להצדיק השעיה זמנית, במיוחד בהתחשב בחזקת החפות עד להוכחת אשמתו. שיקולים נוספים, לרבות מצבה האישי של המערערת ואופי עבודתה, נלקחו אף הם בחשבון בקבלת החלטה זו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והמזכירות הונחה לשלוח להם העתק מפסק הדין.