עת"מ 1472/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסיווג הראוי של המחסנים התת קרקעיים של העותרת לצורך הטלת ארנונה על ידי המשיב. החוק החל, סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה, מתווה את אמות המידה לסיווג, שהן סוג הנכס, השימוש בו ומיקומו. התקנות שהותקנו לפי חוק זה אינן כוללות סיווג "מחסן". צו הארנונה של המשיב נעדר סיווג כזה, אך הוא סיווג את מחסני העותרת כ"משרדים, שירותים ומסחר", דבר שאינו מתאים בהתחשב בכך שמחסני העותרת משמשים אך ורק לאחסון טובין הנמכרים בחנותו של העותר, מטרה הנבדלת מהסיווגים המפורטים בצו. המשיב מצדיק החלטה זו על סמך פסיקה קודמת והשימוש העיקרי בעסק. עם זאת, השופט מוצא כי נימוקי המשיב בלתי סבירים באופן קיצוני, שכן המאפיינים של מחסנים תת-קרקעיים שונים באופן משמעותי מחנויות ומשרדים. פסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המשיב נבדלים אף הם בנסיבותיהם, ולפיכך אינם תומכים בעמדת המשיב. זאת ועוד, טענת המשיב כי היעדר סיווג מתאים בצו אינו פוטר את העותרת מתשלום ארנונה, נדחית, שכן לא ניתן לתקן את הצו ללא אישור השרים הרלוונטיים. מאחר שהחלטת המשיב לסווג את מחסני העותרת כ"משרדים, שירותים ומסחר" בשנת 2009 אינה סבירה, היא מבוטלת. עוד מבהירה השופטת כי לבית המשפט אין סמכות להורות על השבת הארנונה, ומשכך עומדת החלטת המשיב בעניין זה. לבסוף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות העותר, לרבות שכר טרחת עורך דין.