ב"ל 66183-03-18

תקציר

התיק סובב סביב פנייה של מועצה מקומית לצו מניעה זמני נגד הליכי הגבייה של המוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום דמי ביטוח לעובדי המועצה. המועצה טענה כי תיקנה את דוחות השכר שנשלחו למכון וכי דרישת המכון לתשלום רטרואקטיבי, בסך 630 אלף שקל, אינה מוצדקת. המכון, לעומת זאת, טען כי הדוחות בוטלו בשל אי התאמה עם המשכורות בפועל וכי המועצה פעלה בחוסר תום לב. בית המשפט שקל שלושה גורמים עיקריים למתן סעד זמני: קיומה של זכות לכאורה, איזון הנוחות ושיקולי טוהר המידות. נמצא כי המועצה לא פעלה בתום לב, שכן הסתירה מידע חיוני והליכים משפטיים מקבילים. בנוסף, מאזן הנוחות נטה לטובת המכון, וחל עיכוב בבקשת המועצה לסעד זמני. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי הקביעה אינה מחייבת את זכויות הצדדים בתיק העיקרי וכי למכון, כגוף ציבורי, נתונה הפררוגטיבה להחליט על עיכוב הליכי הגבייה. המועצה חויבה לשאת בהוצאות המכון, בסך 15,000 ₪.