ת"א 10131-09-19

תקציר

המקרה סובב סביב זוג שעבר טיפולי הפריה חוץ גופית בבית החולים אסותא. התובעים תבעו את בית החולים על כך שלא בדק את עובריהם ביום החמישי להתפתחותם, שחל בשבת, בשל הצהרתם של בני הזוג כי הם שומרי שבת, וכתוצאה מכך אבדו העוברים. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם בית החולים התרשל בכך שלא בדק את העוברים ביום החמישי, מה שהוביל להידרדרותם, והאם בני הזוג נתנו הסכמה מדעת לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של שמירת מצוות על הטיפול. השופט בחן ביסודיות את הראיות הרפואיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם קבעו כי הנוהג המקובל בהליכי הפריה חוץ גופית הוא להקפיא עוברים ברגע שהם מגיעים לשלב הבלסטוציסט, המתרחש בדרך כלל ביום החמישי או השישי. הייתה גם עדות מומחה שלעוברים יש את הסיכוי הגבוה ביותר להוביל להריון וללידה אם הם מוקפאים ביום החמישי. באשר לסוגיית ההסכמה מדעת, קיבלה השופטת את טענת התובעים כי לא עודכנו כראוי לגבי ההשלכות האפשריות של שמירת מצוות הדת שלהם על תהליך הטיפול. בטופס ההסכמה עליו חתמו בני הזוג לא הוזכר התרחיש של אי בדיקת עוברים בשבת. הימנעותו של הצוות הרפואי מלהסביר את ההשלכות ולקבל את הסכמתו לתוכנית הטיפול, במיוחד בהתחשב ברצונם העז במשפחה גדולה, מהווה פגיעה באוטונומיה. השופט פסק לטובת התובעים וקיבל את תביעתם לפיצויים. נמצא כי בית החולים כשל בחובת הזהירות ובהסכמה מדעת, וכתוצאה מכך אבדו העוברים. השופט פסק לתובעים פיצויים בסך 300 אלף שקל, לצד שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך כולל של 390 אלף שקל. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההסכמה מדעת והאוטונומיה של המטופל בטיפולים רפואיים, במיוחד במקרים של שמירת מצוות.