פ"א 32155-03-18

תקציר

השופט מקבל את טענת המשיב כי החלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה הייתה מוצדקת, ומסכים כי ערעורו של המערער מתמקד בהחלטות פרוצדורליות שערכאה גבוהה יותר כמעט שאינה מתערבת בהן, אלא אם הן נוגדות את החוק או גורמות עוול. השופט מוצא כי בית משפט קמא נהג בסבלנות כלפי המערערת, והחלטותיו להביא לסיום ההליכים לא היו בלתי חוקיות או בלתי צודקות. השופט מדגיש כי לא נמנע מהמערער להגיש מחדש את בקשתו, וכי התנהלותו – הגשת בקשות רבות לדחיית הדיונים – מנוגדת לאופיים המהיר והתכליתי של הליכי ביטול צווי הריסה מנהליים. השופט מציין כי לא נפל פגם משפטי בהחלטותיו הפרוצדורליות של בית משפט קמא, לרבות בהחלטתו לדון בבקשה בהיעדרו של המערער, וכי טענת המערער כי לא הסמיך את עורכי דינו לייצגו בהעדרו מוטלת בספק. היעדרותו של המערער והעדר אישור לעורכי דינו מהווים חוסר תום לב, מה גם שלטענתו הוא סובל מבעיות רפואיות מתמשכות. לבית המשפט הייתה סמכות טבועה להתמודד עם חוסר תום לב זה ולהגביל את זכויותיו הפרוצדורליות של המערער בהתאם. השופט מסכים עם החלטות בית משפט קמא מינואר ופברואר 2018, אשר קבעו מועד בלתי מעורער לשמיעת ראיות וסיכומים וחייבו את סיכומי המערער להיות מוגשים עד למועד זה. יתר על כן, השופט סבור כי ניתן להטיל ספק בשפיותו של המערער על סמך המשך פעולות הבנייה שלו לאחר קבלת צו הריסה, וכי בכך יש הצדקה נוספת לדחיית ערעורו. לפיכך, השופט מורה על דחיית הערעור ומבטל את עיכוב הביצוע. המערערת נדרשת לכסות את הוצאות המשיב, המוערכות בכ-5,000 ₪.