רע"פ 4384/13

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה לאחר שקילה מדוקדקת של הטיעונים והראיות שהוצגו. הסוגיה העיקרית נגעה לשאלה האם המערערת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הצורך בצו זמני לסגירת עסק עד להכרעת ההליך העיקרי. ערכאות קודמות קבעו, ובית משפט זה הסכים, כי מאזן הנזק נוטה לטובת המשיבים. סגירת המועדון תפגע בבעלים ותפגע בזכויותיהם, שכן אשמתם לא נקבעה, והם שמרו על חזקת החפות. מנגד, האינטרס הציבורי במניעת חשדות לסחר בסמים במועדון היה משמעותי אך לא הוכח דיו כדי לחייב סגירה מיידית. העסק עמד בעבר בדרישות הרישוי והפגין נכונות לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק כדי לפתח תוכנית אבטחה. למרות זאת, המשטרה דחתה את מעורבותם, מה שסיבך את טענת הסגירה. סדר הדין קובע כי לא ניתן לעשות שימוש במודיעין חסוי במקרים כאלה מבלי לתת להגנה הזדמנות לסתור אותו, דבר העולה בקנה אחד עם תקדים בהליך הפלילי. זאת ועוד, הסתמכותו של המערער על החלטות קודמות של בתי המשפט לא הייתה במקומה, שכן מדובר בעתירות מנהליות בעניין רישיונות עסק, להבדיל מהליכים פליליים. בית המשפט קבע כי יש להתייחס לכל טענה בדבר הפסקת עסקים על בסיס סעיף 16 לחוק רישוי עסקים לאחר הרשעה פוטנציאלית. שני השופטים חיות ועמית הסכימו עם החלטת השופט פוגלמן, ודחתה את הערעור ביום 3.3.2014.