ת"א 2289/90

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהוגשה לפני 13 שנה, בטענה לניהול פיננסי כושל ומעילה בכספים של כלל בית השקעות בע"מ, בניהולו של אריה גולדין, שהובילו להפסדים כספיים ניכרים לתובעים. התובעים השקיעו כספים רבים באמצעות כלל, הסמיכו את גולדין לנהל את חשבונותיהם וקיבלו דיווחים כוזבים על רווחים משמעותיים. בפועל, גולדין גנב סכומים גדולים מחשבונותיהם. בעקבות גילוי המרמה של גולדין, הוא החזיר לתובעים סכומים מסוימים. עיקר המחלוקת נסובה סביב אופי ההתקשרות של כלל עם התובעים, האם פעלה כסוכנת או כמנהלת בעסקאות. לטענת התובעים, כלל פעלה כקרן והיא אחראית לסכומים שצוינו בדו"חות הכוזבים שהציג גולדין, בדומה למוכר קרקע המקבל את מלוא המחיר ללא קשר ליכולתו של הרוכש למכור מחדש. לחילופין, טוענים התובעים כי כלל התרשלה, ומעשיו של גולדין כשכיר מטילים על כלל אחריות. הנתבעים טוענים כי התובעים התרשלו והיו צריכים להבחין בתמרורי אזהרה, אך טענה זו אינה מתקבלת, נוכח אמון התובעים בגולדין והיעדר ראיות לחשד כלשהו מצדם. בית המשפט מוצא את כלל אחראית ומורה לה לפצות את התובעים בהתאם לעילת התביעה הקיימת, בריבית של 11% משנת 1990. תביעת התובעים נגד כלל ישראל בע"מ, חברת האם של כלל בית השקעות, נדחית, שכן אין די ברשלנותה ובמצגיה של האחרונה כדי לבסס אחריות. בנוסף, השופטת דוחה את התביעה שכנגד שהגיש כלל בית השקעות נגד התובעים בגין הסכומים שהחזיר גולדין, רואה בה חצוף, וקובעת כי רשלנות תורמת היא טענת הגנה. לבסוף, הודעת הצד השלישי ששלחו הנתבעים לגולדין דורשת בירור נוסף ואינה נדונה לעת עתה. פסק הדין מחייב את כלל בית השקעות לשלם לתובעים כ-2.3 מיליון דולר בתוספת ריבית, ופוסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין הן לתובעים והן לנתבעים, כאשר כלל בית השקעות יישא בסכום הגבוה יותר.