ע"א 711/88

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על פסק דין קודם שהכריז על ארבעת ילדיהם הגדולים של זוג עיוורים כניתנים לאימוץ בשל הזנחה הורית. השופט המקורי בחן בקפידה את הפרטים המטרידים של המקרה, מה שהוביל להחלטה הקשה. הערעור, לעומת זאת, התמקד בעיוורונם של ההורים וטען כי הוא הסיבה העיקרית לחוסר יכולתם לטפל בילדיהם וכי אין לשלול את זכויותיהם ההוריות לצמיתות. בית הדין לערעורים הכיר בכך שעיוורונם של ההורים אמנם פגע ביכולתם להשגיח כראוי על ילדיהם, אך הוא אינו הגורם היחיד האחראי להזנחתם. במקום זאת, בית המשפט ייחס את מרבית הסוגיות להפרעת האישיות של האם ולהתנהגותה התוקפנית והבלתי משתפת פעולה, שפגעה קשות ברווחת המשפחה. בית המשפט שקל גם את נסיבותיו של האב וקבע כי אין ביכולתו לספק את צרכיהם הבסיסיים של הילדים. לאחר שאישר את הקביעה בדבר "אי כושר הורי בסיסי וקבוע", הפנה בית המשפט את תשומת לבו לטובת הילדים. טיפול מוסדי ואימוץ פתוח הוצעו כחלופות לאימוץ. עם זאת, שתי האפשרויות נדחו בסופו של דבר, שכן הן לא הצליחו לספק לילדים את החום והיציבות של תא משפחתי מסור. הפתרון המוסדי נתפס כשימור הקשר של ההורים הביולוגיים עם הילדים, אך לא סיפק את התמיכה הרגשית והפסיכולוגית לה נזקקו הילדים. כמו כן, אימוץ פתוח לא היה אפשרי, בהתחשב בחוסר יכולתם של ההורים לשתף פעולה באופן פרודוקטיבי, וגם לא היה לטובת הילדים, במיוחד בהתחשב במצבם הפגיע. בית המשפט הדגיש כי טובת הילדים היא בעלת חשיבות עליונה ומחייבת סביבה משפחתית יציבה ומטפחת. לאחר שיקול דעת מעמיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין אפשרות מעשית שתאפשר לילדים לשגשג פיזית ונפשית ולהישאר במשפחתם הביולוגית. בהתחשב ברגישות הזמן של המצב, בית המשפט קבע כי הילדים ניתנים לאימוץ, והעדיף להשאיר את האחים יחד ועדיף לשים את ארבעתם במשפחה מאמצת אחת. אם הדבר יתברר כבלתי אפשרי, אז או ששלושת הילדים הגדולים יושמו יחד במשפחה אחת, ואילו הצעיר, סיון, יאומץ בנפרד, או שכל משפחה מאמצת תקבל שני אחים. החלטת בית המשפט הותנתה בכך שאימוץ זה יתקיים בתוך שנה, ולאחר מכן תיבחן ההכרזה מחדש. ככלל, פסק הדין נועד לאזן בין זכויותיהם ורווחתם של ההורים לבין טובת הילדים, ובסופו של דבר לתת עדיפות לאלה האחרונים. בית הדין לערעורים אישר את פסק הדין המקורי, דחה את הערעור והדגיש את הצורך לפעול לטובת הילדים.