ס"ע 20194-04-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות תשלום עבור הודעה מוקדמת לפיטורים, תחולת צו ההרחבה בענף הבנייה, החלפת הפרשות להפקדת מסתננים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, שי לחג ופיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב על תנאי ההעסקה ואי הנפקת תלושי שכר כדין. בתוך כך, הנתבעת תבעה ללא הודעה מוקדמת ניכוי מכל סכום שנפסק לתובע. לאחר בחינת הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים, מצאה השופטת כי גרסת הנאשם בתיק עדיפה יותר. השופט קבע כי התובע הועסק לסירוגין בין השנים 2018-2019, ולא ברציפות כפי שנטען. עוד מצאה השופטת את גרסת הנתבע ביחס לגובה השכר אמינה יותר, ומאחר שהתובעת לא הציגה כל ראיה לסתור את טענות הנתבעת, השכר היומי היה כאמור בתלושי השכר – 220 עד 235 ₪ ליום. בעניין ההודעה המוקדמת פסק השופט לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא פוטר, ולכן אינו זכאי להודעה מוקדמת או לפיצוי כלשהו בגינו. עוד קבעה השופטת כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על יחסי עובד-מעביד, והתובעת זכאית לחלק מההטבות הנתבעות, לרבות פיצויים בגין הפרשות לקופת המסתננים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ושי חג. עם זאת, תביעותיה של התובעת לפיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב ואי הנפקת תלושי שכר כדין נדחו, שכן השופט מצא את טענות הנתבע וראיותיו משכנעות יותר. באשר לתביעתה שכנגד של הנתבעת, קבעה השופטת כי יחסי העבודה נותקו הדדית לאחר פגיעת העבודה של התובעת בפברואר 2019 וכי אין לנכות סכום בגין הודעה מוקדמת. לסיכום, השופטת קיבלה חלקית את תביעת התובע והורתה לנתבעת לשלם לתובע סך של 4,370 ₪, כולל ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד השלמת התשלום. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.