ת"א 39030-04-18

תקציר

תביעה אזרחית הובילה להרשעתם של שלושה נאשמים ברצח מוחמד אבו חדיר. הנאשמים, שהיו מוסווים וחמושים, חטפו את המנוח, נאבקו בו ולבסוף שרפו אותו חי ביער ירושלים. התובעים, הוריו של מוחמד, תבעו במקור פיצויים בסך 5,654,138 שקל, בהם הפסדי השתכרות, הוצאות קבורה, נזקים לא ממוניים ופיצויים עונשיים. הצדדים הסכימו תחילה לפשרה בסך 2,250,000 ₪, אך סוגיית קצבת התובעים מהמוסד לביטוח לאומי התעוררה, מה שהוביל לדיון בתחולת סעיף 36 לחוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה. התובעים טענו כי טענת הנתבעים לפיצוי כפול אינה ראויה ויש לדחותה, ואילו הנתבעים טענו כי קבלת פיצויי המדינה על פי חוק זה על ידי התובעים מוותרת על זכותם לפיצוי נוסף מהנתבעים. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים וקבע כי התובעים אינם יכולים לקבל פיצוי הן לפי חוק הפיצויים והן לפי פקודת הנזיקין. עם זאת, מאחר שמדובר בנסיבות חריגות, נעתר בית המשפט לתביעת התובעים לפיצויים עונשיים, שלא נכללו באיסור על כפל פיצויים. בהתחשב בפיצויים העונשיים שכבר שולמו על ידי הנאשמים בתיק הפלילי, בית המשפט הורה לנאשמים לשלם פיצויים עונשיים נוספים בסך 1,200,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 24,000 ₪ בתוספת מע"מ.