ע"א 3622/01

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד בפרשנותו של סעיף 123(א) לפקודת העיריות, המתווה הרחקה של חברי מועצה נבחרים ממועצות מקומיות בשל היעדרותם. בית המשפט בחן האם ישיבות שכונסו אך נדחו בשל היעדר מניין חוקי צריכות להיחשב כ"ישיבות" לפי הפקודה. פסק הדין הדגיש את האיזון בין הבטחת השתתפותם הפעילה של חברי המועצה לבין מזעור הפגיעה בהליך הדמוקרטי. היא קבעה כי היעדרותו של חבר מועצה מישיבה אחת, הניתנת לקביעה מחדש, אינה מצדיקה את סיום כהונתו, שכן מדובר בסנקציה בלתי מידתית. עם זאת, פסק הדין הבהיר כי היעדרות זו תהיה מוצדקת אם חבר יחמיץ שלוש ישיבות רצופות, שלכל אחת מהן סדר יום שונה, שכן הדבר יפגע באופן משמעותי בפעילות המועצה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לראות בישיבות שנדחו בשל היעדר מניין חוקי כ"ישיבות" לפי סעיף 123(א), ולפיכך הרחקתו של המערער הייתה שלא כדין. בנוסף, בית המשפט מצא כי שלוש הישיבות המדוברות לא התפרשו על פני שלושה חודשים רצופים, ובכך נתן תוקף נוסף להחלטה זו. פסק הדין חיזק את חשיבותם של עקרונות דמוקרטיים וקבע כי יש לשקול היטב את הפגיעה הקשה הנגרמת כתוצאה מהדחתו של נבחר ציבור.