ת"א 11526-11-08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי פעולות מאוחדות בנוגע למכירת שתי חנויות, שמספרו 14 ו-15, הממוקמות בבניין בראש העין. התובעים, סעדי, ביקשו לאכוף הסכמי מכר בשתי החנויות שהתקשרו עם הנתבעת, החברה. לחילופין, הם ביקשו פיצויים והשבה ופיצויים. חנות 14 נמכרה לסעדי בעסקה שכונתה "העסקה הראשונה", ואילו החברה מכרה אותה מחדש לזוג, משיח, ב"עסקה השנייה". המחלוקת המרכזית נסובה סביב קביעתו של הבעלים החוקי של חנות 14, בין סעדי למשיח. בית המשפט בחן את נסיבות שתי העסקאות ואת התנהלות הצדדים. נמצא כי החברה אכן התקשרה עם סעדי בהסכמים לגבי שתי החנויות, אך לא העמידה ערבות בנקאית כנדרש. סעדי, סוחר נדל"ן מקצועי ועובד לשעבר של החברה, התרשל בכך שלא רשם הערת אזהרה לחנות 14 ויצר "תאונה משפטית". לעומת זאת, משיח פעל בתום לב, ערך בדיקות רלוונטיות ושילם את רוב מחיר החנות. לפיכך, זכותו של משיח על חנות 14 נחשבה עדיפה על זכותו של סעדי. לפיכך, ביטל בית המשפט את ההסכם בין החברה לבין סעדי בנוגע לחנות 14 והורה לחברה להשיב לחברה את הסכום ששולם על ידי סעדי בגינו. לגבי חנות 15 הורה בית המשפט על אכיפת ההסכם בין החברה לבין סעדי, שכן החברה לא הוכיחה חריגים שימנעו אכיפה. התמורה שתשולם עבור שתי החנויות, 140 אלף שקל, תוקצה לחנות 15, שכן ההסכם של חנות 14 בטל. החברה נשאה באחריות להחזר סכום זה לסעדי. בית המשפט פסק גם בסוגיית הפיצויים, וקבע כי סעדי לא היה זכאי לכל פיצוי נוסף מעבר להשבת הסכום ששולם. בקשת התובעים לאחריות אישית כלפי מנהל החברה, יצחק חלה, לא אושרה, שכן היא התייחסה לערבות שהעמיד, שסעדי לא ביקש לאכוף. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, בעוד החברה תישא בשכר טרחת עורך דינו של סעדי, וסעדי יכסה את הוצאותיו המשפטיות של משיח ואת שכר טרחת עורך דינו. בכך קיבל פסק הדין באופן חלקי את טענותיו של סעדי, ביטל את ההסכם לחנות 14 ואכף את ההסכם לחנות 15, תוך התחשבות ספציפית במצבה של כל חנות.