ת"א 27991-07-16

תקציר

התובע, חבר קיבוץ, תבע את הקיבוץ ואת המבטחת שלו על כך שלא הצליחו למנוע את מחלת הפרקינסון שלו, שנבעה לטענתו מחשיפתו התעסוקתית לחומרים מסוכנים, קרי חומרי הדברה, בעת שעבד בקיבוץ ללא בקרה או הגנה נאותה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי לא הוכחה רשלנות או הפרת חובות חקוקות מצד הקיבוץ, וכי המחלה נבעה מנתונים גנטיים ובריאותיים של התובע שאינם קשורים לחשיפה הנטענת. עוד נטען, כי מעשיו ומחדליו של התובע עצמו מהווים אשם מתערב בלעדי, המנתק כל קשר סיבתי עם הקיבוץ. בית המשפט מצא כי הקיבוץ הפר חובות סטטוטוריות והתרשל והיווה חבות של 85%. עם זאת, נמצא כי לתובע יש גם אשם תורם של 15% בכך שלא דרש אמצעי הגנה. באשר לסיבתיות, המומחה שמונה על ידי בית המשפט ייחס תרומה מסוכנת של 16% לחשיפת התובע לחומרי הדברה, ואילו 84% הנותרים יוחסו לגורמים אחרים, ובפרט לנטייתו הגנטית (מחלת גושה). בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי משפטי בין רשלנות הקיבוץ לבין המחלה, שכן הסבירות שהנזק ייגרם באשמת הקיבוץ היא 16% בלבד, והחוק דורש סף הסתברות של 50%. למרות שחוות דעת המומחה ביססה קשר סיבתי עובדתי חלקי, העמימות באשר לסיבת המחלה וקיומם של גורמי סיכון משמעותיים אחרים הכבידו על התובע. יתר על כן, המקרה לא נפל תחת החריגים של "הטיה חוזרת" או "אובדן סיכויי החלמה", ודוקטרינת "הפיצוי ההסתברותי" לא יושמה. לפיכך, התביעה נדחתה. עם זאת, חויבו הנתבעים לפצות את התובע בגין הוצאותיו המשפטיות, בסך 40,000 ₪, וכן הוצאות נוספות, בשל אשמתו החלקית של הקיבוץ ונסיבות המקרה.