ע"א 403/08

תקציר

פסק הדין הוא תוצאה של מחלוקת משפטית סבוכה המגיעה זו הפעם השלישית לבית המשפט העליון. מדובר במחלוקת בין צוקר לבין לוין, שהסכים בעל פה להקים חברה פרטית בשם אינקומר בע"מ בשנת 1985. בשל מחלוקת שלא נפתרה וביטול ההסכם לאחר מכן, הוטל על בתי המשפט לקבוע את הזכויות והזכאויות של שני הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע בעבר כי צוקר זכאי לפיצוי בגין שווי מחצית ממניות אינקומר, המוגבל לעסקי הסוכנות בלבד, וכן להחזר השקעותיו. היא גם דחתה את תביעתו הנגדית של לוין לשיפוי. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. השופט גרוניס קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה נכונה בכך שהגבילה את תביעת הפיצויים של צוקר לשווי עסקי הסוכנות. בנוסף, הסכימה השופטת גרוניס עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על תביעותיו החשבונאיות של צוקר ודחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד ללא צו להוצאות. עם זאת, השופטת ארבל, אליה הצטרף השופט ג'ובראן, חלקה על הערכתו של השופט גרוניס לגבי סכום הפיצוי הראוי, וסברה כי הוא נמוך באופן בלתי סביר. הם קבעו כי יש לפסוק לצוקר סכום כפול מזה שפסק בית המשפט המחוזי, בסך 260 אלף שקל. דעת הרוב הגדילה אפוא את סכום הפיצוי, אך לא הפריעה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר להיקף זכויותיו של צוקר או לתביעתו שכנגד של לוין.