תלה"מ 9669-11-18

תקציר

התובע, זוג נשוי, הגיש תביעה לבירור פרשנותו של הסכם ממון שנחתם לפני נישואיהם. ההסכם, שאושר בפסק דין, קבע כי כל רכוש שהיה בבעלות מי מהצדדים לפני או במהלך הנישואין ייחשב לרכוש נפרד ולא יהיה משותף. בנוסף, היא פירטה נכסים נפרדים ספציפיים, לרבות עסקיו של הנתבע, נדל"ן וחשבונות בנק. הרכוש המשותף היחיד, על פי ההסכם, הוגדר כנכסים שנרכשו מחשבונם המשותף של בני הזוג במהלך נישואיהם. התובעת טענה כי הנתבע כפה עליה לחתום על ההסכם בעודה בהריון, וכי הוא מפלה ובלתי סביר. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת התובעת אינה נתמכת ודחה אותה. פרשנות ההסכם, בהתאם לנסיבות ולכוונות הצדדים, אישרה את הבנתו של הנתבע כי ההסכם נועד להפרדה מוחלטת של הרכוש. טענותיה של התובעת עצמה והתבטאויותיה הקודמות סתרו את טענתה הנוכחית, והעידו על מודעותה לתנאי ההסכם ולהסכמתה. זאת ועוד, התנהלות הנתבע ומעשי הצדדים הוכיחו את הבנתם את השלכות ההסכם. בית המשפט הדגיש כי תפקידו לכבד את התנאים המוסכמים ולא לכפות חלוקת נכסים שונה על בסיס מושג מעורפל של "צדק". בעקבות זאת הורה בית המשפט על חלוקת הרכוש בהתאם לתנאי ההסכם וקבע כי על התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.