ע"א 4133/97

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי בין מבקש שאמו הייתה דיירת מוגנת לבין המשיבים, בעלי הדירות. המבקש, שהתגורר עם אמו בדירה לפני מותה, סורב על ידי בית משפט השלום, אשר פסק לטובת זכותו להישאר בדירה לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. על החלטה זו ערערו המשיבים לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את פסק הדין הקודם. לאחר מכן ערער המבקש לבית הדין, אשר העניק לו חופשה. שיקול מרכזי בהחלטת בית המשפט לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אי-הפיכותו של פינוי – מצב שיהיה קשה לתקן אם תישמר מאוחר יותר זכותו של המבקש להתגורר בדירה. זאת ועוד, בית המשפט הכיר באופי התקדימי של החלטת בית המשפט המחוזי, שגם הוא הצדיק עיכוב ביצוע. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת המבקש, התיר לו להישאר בדירה, ודחה את התנגדות המשיבים לערעור. החלטה זו התקבלה מבלי לדרוש מהמבקש העמדת ערבות כספית, בשל השיקולים האמורים.