ע"פ 3124/18

תקציר

בהחלטת ערכאת הערעור בעניין הרשעתו של המערער בעבירות מין, אישר השופט א' שטיין את ממצאיו של בית משפט קמא, והדגיש את הקושי העומד בפני ערכאות הערעור להכריע בקביעות עובדתיות ומהימנות, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. הכרעת הדין נשענה במידה רבה על עדויותיהם המהימנות של עדים, ובהם ח.ש., ששמעה את המערערת מביעה רצון לבצע בדיקה גינקולוגית למתלוננת ח', והמתלוננת ח' עצמה, שגרסתה באירוע הותירה רושם עז על בית משפט קמא. השופט שטיין לא מצא סיבה להטיל ספק בממצאים העובדתיים שתמכו בהרשעה באונס מעבר לכל ספק סביר. פסק הדין הכיר גם ביישומה של ההלכה הראייתית בדבר "מעשים דומים" כדי לאשש את ביצוע חוסר הצניעות של המערער עם המתלוננת א'. החלטתו של בית משפט קמא נחשבה הוגנת בזיכוי המערער בגין החשדות בהם הייתה מעורבת המתלוננת פ' בשל היעדר ראיות מספיקות. בעניין הענישה מתח השופט שטיין ביקורת על הקלתו של בית משפט קמא, וטען כי יש מקום לעונש חמור יותר בהתחשב באופיו ובהקשרו של האונס שבוצע במסגרת בית חולים. הוא הדגיש את חשיבותה של הרתעה כללית בעבירות מין, כפי שהיא מעוגנת בסעיף 40ז לחוק העונשין, והכיר בנחיצותה של מסגרת ענישה שתמנע למעשה עבירות מסוג זה. השופט שטיין קבע את העונש המרבי של 16 שנות מאסר על אונס, וקבע את העבירה בחומרה בינונית, אם לא גבוהה יותר, בשל ניצול פגיעותה של הקורבן לאחר הלידה. הוא הציע להתאים את העונש ל-5 עד 8 שנים, בהתאם לכוונת המחוקק להטיל עונשים הולמים על חומרת העבירה. משכך, התקבל ערעור המדינה, ועונשו של המערער הוחמר בשנה אחת, תוך שהוא קובע את סך המאסר על 51 חודשים, כאשר השופטים נ' סולברג וא' ברון הסכימו עם ההחלטה שניתנה ביום 14.8.2019.