ע"ע 4284-10-16

תקציר

הערעורים שהגישו המדינה וחברת הביטוח מבטחים נדחו, ופסק דינו של בית הדין האזורי אושר. פסיקה זו נובעת ממחלוקת על פרשנותו של סעיף 22 להסכם ההמשכיות, העוסק ברציפות זכויות במצבי פרישה עקב מצבים רפואיים. הסעיף קובע כי עובד שיעבור מקצבה מקיפה אחת לאחרת ללא הפסקות העולות על 30 יום ויפרוש עם נכות בשיעור של 25% לפחות, יקבל גמלת נכות מהמוסד שבו הפך לנכה. בית הדין קבע כי לשונו הברורה והמפורשת של הסעיף מזכה את העובד בגמלת נכות מהמוסד האחרון בו עבד, ללא צורך להוכיח את מוגבלותו למעסיקים קודמים. כמו כן, קבע בית המשפט כי הסכם ההמשכיות, שנחתם בשנת 1973 בין המדינה לקרנות הפנסיה, נותר בתוקף ויש לקיימו. הסכם זה מבטיח את רציפות הזכויות הפנסיוניות בעת מעבר עובדים בין מקומות עבודה שונים, ומטרתו למנוע פגיעה פנסיונית בעובדים עקב חילופי תפקידים. בית המשפט דחה את טענות המדינה ומבטחים כי ההסכם בטל או בוטל במשתמע עקב הרפורמה בשוק הפנסיה בשנת 2003 וחקיקת התקנות האחידות. בכך אושר פסק דינו של בית הדין האזורי, שהורה לחברת הביטוח להשתתף בקצבת הנכות שמשלמת המדינה לעובד. בית המשפט הדגיש גם את מעמדן הבכיר של הזכויות הפנסיוניות ואת הקושי לפגוע בהן רטרואקטיבית. כל אחד מהמערערים חויב בהוצאות העובד בהליך הערעור, בסך 15,000 ₪ כל אחת, שישולמו בתוך 30 יום.