ת"א 26240-11-14

תקציר

השופט בחן את הבקשה לסעד זמני של אפליה כבעל מניות, יחד עם התגובות והראיות התומכות משני הצדדים. הבקשה התקבלה באופן חלקי. ראשית, השופט קבע כי המבקש הוכיח עילת תביעה לקיפוח, בהתבסס על הדרתו של המבקש מענייני החברה ואי הכרה בדירקטור שמונה מטעמם. עם זאת, הבקשה למינוי מנהל מיוחד זמני נדחתה, שכן השופט קבע כי הדבר יהווה פגיעה מופרזת בזכויות הקניין של המשיבים, וניתן למצוא סעדים חלופיים. תחת זאת, הורה השופט כי על הצדדים להסכים במשותף על כל דיספוזיציה של נכסי החברה מחוץ למהלך העסקים הרגיל, ובהיעדר הסכמה, פעולות כאלה יימנעו. צו זה כפוף לתנאים מסוימים הקשורים להתחייבות עצמית וערבויות צד שלישי. בנוסף, הורה השופט למשיב ולחברה להגדיל את הביטחונות של המבקש בחברה ב-250,000 ₪. סעדים זמניים אלה יישארו בתוקפם עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. ההחלטה נועדה לשמר את המצב הקיים ולמנוע פגיעה נוספת בזכויותיו של המבקש כבעל מניות, תוך התחשבות גם בזכויות הקניין והמידתיות של המשיבים. השופטת הביעה אכזבה מכך שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ועודדה אותם לתעדף את מטרותיהם המשותפות.