ת"א 39047-10-22

תקציר

השופטת דחתה את טענות הנתבעים לפיהן יש לדחות את טענות התובעים על יסוד מעשה בית המשפט, קרי השתק והשתקה של חברה. באשר להשתקה, השופט מצא כי פסק הדין הקודם לא התבסס לגופו של עניין אלא על מכשולים פרוצדורליים, ולכן לא עמד בתנאים להשתקה. יתר על כן, השופטת הדגישה כי הצדדים במשפט הנוכחי אינם זהים לצדדים במשפט הקודם, וזו דרישת השתק. באשר להשתקת חברה, טענה השופטת כי פסק הדין הקודם לא נבע מדיון מעמיק בטענות הצדדים ולכן אין בה כדי למנוע מהתובעים לברר את תביעתם הנוכחית. השופט דחה גם את טענות המדינה וזידאן בנוגע להשתקת החברה מטעמים הקשורים לשני הנתבעים. המדינה לא הייתה צד להליך הקודם ולא יכלה לטעון להשתק נגד התובעים. בנוסף, לא נמצאה זהות של חברות בין שני הניסויים, ופסק הדין הקודם לא הניב ממצא חיובי. גם טיעוניו של זידאן להשתקת חברות לא צלחו, שכן השופט מצא כי החברות שנדונו במשפט הקודם היו שונות מאלה שבמשפט הנוכחי. השופט סיים את דבריו בכך שהורה למדינה ולזידאן לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של התובעים וקבע כי הטענות ייבחנו לגופן.