עת"מ 25455-06-14

תקציר

העותרים, שהם גופים ציבוריים, ביקשו לבטל את החלטת הוועדה המחוזית להפקיד תכנית לשינוי ייעוד של חטיבת קרקע מסוימת. העותרים טענו כי הוועדה המחוזית לא אפשרה להם לבחון ולהגיש המלצות לתוכנית, ובכך מנעה דיון מלא ומקצועי. עוד טענו כי ההחלטה להפקיד את התכנית אינה חוקית, שכן היא סותרת את הוראות תכנית המתאר. המשיבים, בעלי הקרקע המדוברת, ניסו לקדם מזה מספר שנים תכניות להקמת שכונת מגורים. התוכנית המדוברת, שביקשה לשנות את ייעוד הקרקע משימושי ספורט ותעשייה למגורים, עברה מספר גלגולים. היא הוגשה לראשונה לוועדה המקומית ב-2012, שהמליצה שלא לעשות זאת. הוועדה המחוזית, לאחר חילופי דברים בין הצדדים ועיון נוסף, החליטה בסופו של דבר להפקיד את התוכנית בתנאים. בית המשפט מצא כי טענות העותרים חסרות שחר. בית המשפט ציין כי הוועדה המקומית קיימה דיון ענייני, מקצועי ומקיף טרם החלטתה, וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה המחוזית בהוראת הפקדת התוכנית. כמו כן, בית המשפט מצא כי התכנית יכולה לעבור בחינה נוספת ותיקונים אפשריים בשלב ההתנגדויות של הליך התכנון. לפיכך, העתירה הייתה מוקדמת מדי. באשר לטענה כי ההחלטה הפרה את תכנית המתאר, מצא בית המשפט כי הוועדה המחוזית, כגוף התכנון המסמיך, קבעה כדין כי יש בתכנית כדי לשנות את תכנית המתאר, מה גם שמדובר בשטח רציף המהווה חלוקת קרקע מושלמת מבחינה תכנונית. בית המשפט הדגיש כי העותרים הם גופים ציבוריים והיה עליהם להיות מודעים למועדים הקבועים בחוק להגשת עתירה, מה גם שההליכים התכנוניים טרם הסתיימו. לבסוף, הורה בית המשפט על מחיקת העתירה וקבע כי על העותרים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 50,000 ₪.