ע"ו 17971-08-17

תקציר

הדיון נסוב סביב ערעוריהם של מספר מערערים, ניצולי שואה, המבקשים פיצויים לפי חוק נכים מרדיפות הנאצים. המערערים טוענים כי הם זכאים לפיצוי על בסיס שלושה מסלולים. המסלול הראשון עניינו פיצויים לפי סעיפים 1 עד 3 לחוק הפיצויים הגרמני, הדורש הוכחת קשר סיבתי בין התעמולה הנאצית לבין אירועי פרהוד. ועדות הערר בחיפה ובבאר שבע קבעו כי לא ניתן להוכיח קשר כזה, מסקנה שבית המשפט מסכים לה ומסרב להתערב בה. המסלול השני מתייחס לאחריות גרמנית עקיפה למעשים שבוצעו על ידי רשויות המדינה בזמן שגרמניה הייתה גרורה, כפי שהותוו בפסקי הדין של עוזיאל וצרפת. עם זאת, הוועדות מצאו כי עיראק הייתה אז מדינה עצמאית וכי התעמולה הנאצית לא הצדיקה פיצויים. המסלול השלישי מפעיל את סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני, שעניינו אחריות גרמנית עקיפה לשלילת חירות. המערערים טענו כי הם אולצו להסתתר בתקופת הפרהוד ולכן חירותם הוגבלה. עם זאת, הוועדות קבעו כי הנסיבות אינן מהוות שלילת חירות כהגדרתה בחוק הגרמני, החלטה שגם בית המשפט מסכים לה, שכן מדובר בקביעות עובדתיות ומשפטיות כאחד. בנוסף, הגישו המשיב ערר על ההחלטה להטיל עליהם הוצאות על ידי ועדת חיפה. בית המשפט מצדד במשיב וקובע כי אין לקשור החלטה מנהלית להעניק לנפגעי פרהוד הטבות מסוימות להליך המשפטי, מה גם שהיא התקבלה בפני החוק וחלה על אוכלוסיות שונות. לפיכך, ערעור המשיב מתקבל, וההחלטה להטיל הוצאות מבוטלת. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו בגין ההליך.