ע"פ 7530/12

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לערעור על פסק דין קודם שהרשיע שני משיבים בעבירה של חבלה בכוונה להחמיר ואיומים. בפסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי נגזרו על כל אחד מהם 20 חודשי מאסר בפועל, לצד שמונה חודשי מאסר על תנאי ושכר טרחת פיצוי בסך 5,000 שקל למתלונן. שני המשיבים הכחישו את מעורבותם באירוע, שכלל תקיפה אלימה של המתלוננת שגרמה לחבלות חמורות, ולכן לא ניתן היה לבסס דפוסים פליליים, ושירות המבחן לא נתן המלצות טיפוליות כלשהן. המערער טען כי העונש אינו מידתי ביחס לעבירות שבוצעו, ואינו משקף את האינטרס הציבורי, ויש להחמיר אותו כך שישמש כגורם מרתיע מפני עבירות אלימות. מנגד, טענו המשיבים כי מדובר באירוע בודד וכי אין לחשוף אותם לסביבה עבריינית בשל עברם הנקי והיעדר נטיות אלימות. הם גם הדגישו את הצעדים החיוביים שנקטו לקראת השיקום. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, החליט ערכאת הערעור להחמיר את עונש המאסר שנגזר על המשיבים ל-28 חודשים, בשל חומרת העבירה, הצורך בהרתעה והנסיבות בהן בוצעה. החמרה זו בעונש הביאה בחשבון את מאמצי השיקום של המשיבים, ואת העובדה שהיו להם עבר נקי והם צעירים. בית המשפט קיווה כי המשיבים ימשיכו בדרכם השיקומית ועודד אותם לעשות כן.