רע"א 5175/17

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של מחלוקת על פרשנותו ויישומו של פרק 164 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתייחס לתביעות פינוי בחכירה. התיק המקורי נדון בבית משפט השלום בקריית גת, שם הגישה המבקשת, גוף מסחרי, תביעה נגד המשיבים, גם הם גוף מסחרי, בגין הפרות שונות של הסכם שכירות. בית משפט השלום דחה את בקשות המשיבים להעביר את התביעה למסלול הפרוצדורה הרגיל. עם זאת, בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל מאוחר יותר את ערעור המשיבים על החלטה זו והורה להעביר את התביעה למסלול הפרוצדורה הרגיל, תוך ציון נסיבותיו החריגות של המקרה. אלה כללו את אופי הצדדים המעורבים, הרחבת היקף חומר הראיות ומספר הדיונים הנדרשים. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו לתקנות סדר הדין האזרחי וכי התערב בהחלטות בית משפט השלום. עוד טענו כי שגה בית המשפט המחוזי טעות עובדתית בכך שהטיל עליהם את האשמה בהרחבת היקף חומר הראיות. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, תוך שהוא מסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתקנות ומצדיק את התערבותו בשל הנסיבות החריגות של המקרה. מאחר שלא נדרשה תגובת המשיבים, לא היה צו להוצאות. החלטה זו, מיום 26.7.2017, משמשת תזכורת לקריטריונים המחמירים לערעורים הנוגעים להחלטות פרוצדורליות, אשר יתקבלו רק במקרים חריגים הכרוכים בשאלות עקרוניות או בעיוות דין פוטנציאלי.