ת"א 1097/05

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים. הנתבעים לא ערערו על התאונה או על אחריותם, אלא התמקדו בהיקף נזקיו של התובע. סלע המחלוקת העיקרי היה הפגיעה התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונה. מומחה אורתופדי שמונה על ידי בית המשפט ייחס לתובע נכות רפואית בשיעור של 20%, ואישר כי הליקוי נבע מהתאונה והיווה נכות תפקודית. התובעת טענה כי הנכות מזכה אותה בהפסדי השתכרות מגיל 30 עד 67, בהתבסס על השכר הממוצע במשק. כמו כן תבעה פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, סיוע לצד שלישי והוצאות נסיעה. הנתבע טען מנגד כי הנכות מוגזמת ולא רק בשל התאונה, והציע סכום פיצוי נמוך יותר. בית המשפט מצא את עדויותיהן של התובעת ואמה בדבר הסיוע שנדרש לאחר התאונה והוצאות הנסיעה המוגדלות אמינות, אם כי מוגזמות, ופסק לה 15,000 ש"ח בגין סיוע ונסיעות בעבר. עבור הוצאות רפואיות עתידיות ונסיעות, נפסקו לתובע 30,000 ש"ח ו-58,000 ש"ח עבור עזרה עתידית במטלות הבית. בית המשפט קיבל גם את דרישת התובעת לפיצוי בגין הפסדי השתכרות עתידיים, וחישב אותה על בסיס 20% מהשכר הממוצע במשק, מגיל 30 ועד גיל 67. בהתחשב בנסיבותיה האישיות של התובעת, קבע בית המשפט כי כושר השתכרותה נמוך במעט מהשכר הממוצע במשק. סך הפיצויים שנפסקו לתובע הסתכם בסך של 401,700 ש"ח, בנוסף להוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין וריבית מיום פסק הדין.