ע"א 1604/19

תקציר

בפסק דין מקיף בחן בית המשפט את נאותות השימוש בחוק יסוד: הלאום ועקרונות חוקתיים אחרים במחלוקת משפטית הנוגעת לגילוי מסמכים ולעינושם. בית המשפט הדגיש את ההעדפה לשימוש בדוקטרינות משפטיות ספציפיות, כגון הפרת חוזה או נזיקין, על פני זכויות חוקתיות רחבות, בפרט בעניינים משפטיים שגרתיים. היא מתחה ביקורת על בית המשפט קמא על יישום שגוי של כללים חוקתיים בכך שהסתמך על חוק יסוד: הלאום ורמזה כי אין בכך צורך, שכן ההגנה על החיים כבר נכללת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יתר על כן, בית המשפט בחן את הרלוונטיות של מסמך ספציפי המוחזק לכאורה על ידי השב"כ, והטיל ספק ברלוונטיות שלו למקרה אם התמיכה הכספית של הרשות הפלסטינית במחבלים לא תורגמה ישירות לחבות. בית המשפט בחן את טענות החיסיון של השב"כ, וציין הבחנה בין חיסיון גרידא לבין חיסיון הניתן לאכיפה משפטית, והציע כי בעוד שמסמכי השב"כ עשויים להיות חסויים, אין בכך כדי למנוע באופן אוטומטי את בדיקתם המשפטית. עם זאת, בסופו של דבר נטה בית המשפט נגד דרישת הגילוי מהשב"כ, תוך איזון בין האינטרסים הביטחוניים של המדינה לבין הצורך בשקיפות. פסק הדין עסק גם בהרהורים נרחבים על מגבלות הכוח השיפוטי בבואם לחייב עדות או הפקת מסמכים, בהתחשב ברלוונטיות, בנחיצות ובאילו נסיבות עשויה לקום חובה למי שאינם צדדים כמו המדינה לתרום מידע להליכים משפטיים. בהתחשב בפרט המקרה ובתפקידו הביטחוני של השב"כ, התקבל הערעור, והחלטת בית משפט קמא בוטלה מבלי להטיל הוצאות בשל משמעותן של השאלות המשפטיות הכרוכות בכך.