רבני 1194209/03

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת גירושין שהוגשה ביום 2.1.2019, הכוללת תביעות רכוש וילדים, יחד עם תביעת כתובה מצד האישה. לאחר חמישה דיונים הושג הסכם לפיו הבעל יפנה את הדירה תוך שמירה על כל זכויותיו, עם עיקול על מחצית מזכויות האישה בדירה ותשלום של 20,000 ש"ח, שהסתיים בגירושין ביום 9.7.2020. האישה טענה שבעלה הרס את הנישואים, ואילו הגבר טען ההפך, וכל אחד ניסה להעביר את האשמה לשני. בתביעת פיצויי הגירושין הפנתה האישה לפסקי דין קודמים שחייבו פיצויי גירושין לאישה, ואילו הגבר הפנה לפסקי דין מאוחרים יותר שביטלו מנהג זה. בית המשפט קבע כי שניהם אחראים לקריסת נישואיהם ודחה את תביעת האישה לפיצוי נוסף. באשר למזונות שני ילדיהם הקטינים, האם דרשה מהאב לשלם עבור הוצאותיהם ושכר הלימוד, אך בית המשפט פסק לטובת האב והורה לשני ההורים להתחלק שווה בשווה בהוצאות הילדים ובשכר הלימוד, בהתחשב במצבם הכלכלי השונה ובצורך של האב לשכור דירה. המחלוקת המשמעותית ביותר הייתה על הנכס, ובפרט על דירת המגורים. הדירה נרכשה בתמורה ממכירת דירתה של האישה בירושה, שופצה בקרנות משותפות ונרשמה על שם האישה. הבעל טען כי מדובר ברכוש משותף, אך בית המשפט פסק לטובת האישה וקיבל את טענתה כי הוא נרכש מכספה לפני הנישואין וכי תרומתו לשיפוץ ולתחזוקה לא הוכיחה אחרת. הבעל גם הפסיד בתביעתו לשיתוף ספציפי בדירה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות לכוונה לחלוק בה, למרות הנישואין הארוכים והשימוש המשותף בנכס. על פי חוות הדעת המשפטית הרווחת, נדרשת החלטה וולונטרית לחלוק בנכס, והבעל לא הביא ראיות מספיקות. לפיכך, נקבע כי הדירה היא רכושה הבלעדי של האישה. מועד הקרע לאיזון משאבי הצדדים נקבע ליום 1.2.2019, עת הוגשה תביעת הגירושין. עוד קבע בית המשפט כי רכב שנרכש בכספי ביטוח וקרנות משותפות הוא נכס בר איזון. לבסוף, מינה בית הדין אקטואר שיקבע את חלוקת הזכויות של הצדדים במקום העבודה.