תא"מ 31609-01-20

תקציר

פסק הדין דוחה את כל הטענות שהועלו הן על ידי התובע והן על ידי הנתבע. התובע טען כי פרסומי הנתבעת על קבוצת דיירים השמיצו אותו ואילצו את הנתבעת להתפטר מתפקידה. הנתבעת, בתביעתה שכנגד, טענה כי פרסומיו של התובע עצמו האשימו אותה בגניבת דמי ועד הבית, וכי לאחר פרסומיו היא אינה יכולה עוד להראות את פניה בפומבי. השופטת קבעה כי פרשנות סבירה של כלל הפרסומים המדוברים, כאשר בוחנים אותם בהקשר של הנסיבות ומערכת היחסים הכוללת בין הצדדים, אינה עולה כדי לשון הרע. טענת התובעת כי הנתבעת ערכה מסמך לא הוכחה, וטענת הנתבעת כי פרסומי התובעת פגעו במעמדה החברתי לא נתמכת, שכן היא לא זימנה עדים שיתמכו בטענתה. זאת ועוד, התנהגותו של התובע לאחר הפרסומים הצביעה על כך שלא נפגע במידה הנטענת, שכן המשיך לשמש כנציג הדיירים, גם לאחר הפגיעה הנטענת. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.