עמ"ש 60592-03-15

תקציר

בית המשפט התמודד עם מאבק משמורת מורכב שכלל האשמות ב"ניכור הורי" של האם כלפי האב, תופעה שזוהתה לראשונה על ידי פרופ' ריצ'רד גרדנר. מקרה זה עסק בהאשמה חמורה כי האם החדירה במכוון פחד ועוינות כלפי האב כלפי הילדים במהלך סכסוך, וכתוצאה מכך הם סירבו לראות אותו או לתקשר עמו, למרות שלא הוכחה סכנה או התעללות מצד האב. בית משפט קמא קיבל חוות דעת מומחים ותסקירי רווחה, אשר הציגו את האם כמי שמונעת כל קשר אפשרי בין האב לילדיו, מתוך רצון למחוק אותו מחייהם. למרות המלצותיה הראשוניות של האם לקבל משמורת בשל גילם הרך של הילדים ומעורבותה היומיומית, פעולותיה החד-צדדיות, לרבות התרחקות והתנגדות להסדרי ראייה בהוראת בית המשפט, הובילו לשיבושים קשים ביחסיו של האב עם הילדים. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי הניכור ההורי נוכח ברמה חמורה והגיע למסקנה כי העברת המשמורת לאב הייתה הכרחית שכן התערבויות אחרות נכשלו. ההעברה תוכננה לאפשר תקופת הסתגלות הדרגתית בסיוע שירותי הרווחה. למרות שהכיר בכך כהחלטה מאתגרת, בית המשפט מצא אותה מוצדקת בהתחשב בערעור המתמשך של האם על חלקו של האב. גם את ההוצאות הכספיות שנגרמו לה חייבה האם לשלם, והשופטים הסכימו באופן קולקטיבי כי גם אם ההחלטה קשה, היא הרעה במיעוטה בנסיבות קשות של ניכור הורי.