בש"פ 2222/97
החלטה עליון
תקציר
פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לשחרר את המשיב, שהואשם באונס אכזרי של קטינה, במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליך הפלילי. הערעור התקבל. הערכאה הנמוכה יותר שגתה בפרשנותה את הקריטריונים למעצר, בהניחה כי הסיכון לפגיעה חוזרת הוא הקובע הבלעדי. למעשה, גם חומרת העבירה וקיומן של ראיות לכאורה הן קריטיות. קיימות ראיות רבות לכאורה – לרבות תוצאות בדיקות רפואיות והצהרתו המפורטת והמאומתת במידה רבה של הקורבן – המצדיקות מעצר. אופי העבירה, השפעתה על הקורבן ועל החברה והסיכון לשיבוש הליכי משפט תומכים אף הם במעצר. הקורבן, בן למשפחה ערבית מסורתית, עומד בפני לחצים משמעותיים, וניסיונות "פיוס" מעלים חששות לגבי תקינות ההליך המשפטי. יתר על כן, הסיכון שהמשיב ישפיע על הקהילה או על עדים פוטנציאליים הוא גבוה. בנסיבות אלה, ובחזקת המסוכנות הכרוכה בעבירות אונס, יש מקום למעצר. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהמשיב לא הציג כל סיבה משכנעת להפיג את החששות מפני שחרורו. לפיכך, המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2222/97 מדינת ישראל נ' כורד חוסאם, עליון (10.4.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.