ע"א 341/66

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על מיסוי הפרשי הצמדה שקיבלה חברה העוסקת במתן הלוואות. בית המשפט פסק לטובת המערערת, פקיד השומה, בקובעו כי הפרשי ההצמדה מהווים הכנסה חייבת. פסק הדין הבהיר והגביל פסיקה קודמת בפרשת מפעל הסיגריות לוד, ואישר כי הפרשי הצמדה הנוגעים לקרן ההלוואה נחשבים להון ולא לפירות. עוד קבע בית המשפט כי פעילות ההלוואות של החברה המשיבה היוותה מפעל מסחרי, והבדיל אותה ממשקיע פרטי. יתר על כן, בית המשפט דחה את הטענה כי טיבם של הפרשי ההצמדה צריך לקבוע את סיווגם, בקובעו כי עסקו של מלווה מקצועי כולל מטבעו ניהול הסיכון של פחת כספי. לפסיקה זו השלכות על פרשנותו ויישומו של המשפט הפיסקלי, המשפיעות על קטגוריות שונות של נישומים. ככלל, החלטת בית המשפט העליון חיזקה את התפיסה כי הפרשי הצמדה הנובעים מהלוואות מסווגים בצורה הטובה ביותר כבדיקות הוניות ולא כהכנסות או הוצאות פירותיות. החברה המשיבה חויבה לשלם הוצאות בסך 800 ל"י הן בערכאות הנמוכות והן בבית המשפט העליון.