ר"ע 674/86

תקציר

מדינת ישראל והמשיב, נאות סיני כפר שיתופי, חתמו על הסכם בוררות בעניין הפיצוי בגין פינוי גינת הירק של האחרונה בסיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים. הבורר פסק למשיב פיצוי נוסף לאחר ששוחרר מכללי הדיון, הראיות והדין המהותי. המדינה עתרה לבטל את פסק הבורר בעניין ניכוי מס, אך נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. המדינה ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי הבורר חרג מסמכותו ופעל בניגוד לתקנת הציבור, ואילו המשיב ביקש לתקן את פסק הבוררות. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, ואישר את פסק הבורר במלואו. בית המשפט קבע כי הבורר, שאינו כבול לדין המהותי, פעל במסגרת סמכותו בקביעת ניכוי המס ואינו נוגד את תקנת הציבור. בית המשפט הדגיש כי ככלל, על בתי המשפט לדבוק בטענות הצדדים, אך עליהם לבחון באופן עצמאי את תחולתם של חוקים, במיוחד כאשר הם מפרשים לשון חוק. במקרה זה, מצא בית המשפט כי חוק פיצויי הפינוי הסיני, המסדיר פיצוי מפונים, חל רק על פינויים פיזיים עתידיים לאחר חקיקת החוק, ואינו מכסה את פינויו הקודם של המשיב. זאת ועוד, מועד תחילתו של הסכם הבוררות, ולא מועד החתימה, קבע את תחולתו על התיק. בית המשפט דחה גם את בקשות התיקון של המשיבים, ולא מצא סיבה לזכות אותם בריבית או בהוצאות משפט. שני הערעורים נדחו, ופסק הבורר נותר על כנו.