תלה"מ 17018-04-23

תקציר

בפסק דין זה, אם ואב שהתגרשו בשנת 2019 וחולקים את המשמורת על בתם הקטינה מסוכסכים על לימודיה של האחרונה. בהסכם הגירושין נקבע כי הילדה תלמד בבית ספר של חב"ד, אך כעת האם מבקשת לרשום אותה למוסד ממלכתי דתי, בטענה שהדבר מתיישב טוב יותר עם האינטרסים של הילדה ועם אורח החיים החילוני בבית. בינתיים, האב מתעקש לכבד את ההסכם וחושש שרישום הילד למקום אחר עלול להוביל לדחייה מצד הקהילה החרדית. השופטת, לאחר ששקלה את הטיעונים ואת דו"ח העובדת הסוציאלית לטובת בקשת היולדת, נעתרת לעתירתה. פסק הדין מבוסס על עקרון טובת הילד, הגובר על הסכמת ההורים. הדו"ח והשופט מסכימים כי לימודים בבית ספר של חב"ד יאלצו את הילד לאמץ אורח חיים שאינו תואם את סביבתו הביתית ויגרמו לקשיים חברתיים. יתר על כן, השופט מוצא את עמדת האב אנוכית ואינה דואגת מספיק לשלומה של הבת. השופט מדגיש כי על בתי המשפט לפסוק על פי טובתם של ילדים בודדים, ולא לטובת זרם חינוכי מסוים. עוד הם מציינים כי קטינים אינם מחויבים להסכמי הוריהם, במיוחד כאשר הם אינם משרתים את טובתו הנוכחית של הילד. במקרה זה, רישום הילדה לבית ספר ממלכתי דתי נחשב פחות מזיק ומבלבל עבורה מאשר לימודים במוסד חרדי. כדי למנוע עימות, לא ניתן צו הוצאות, ופסק הדין מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.