ע"א 3013/01

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המערערת) וחברת הביטוח חסנה חתמו על הסכם המסדיר את זכותו של המוסד להחזר מחברת הביטוח בגין תגמולים המשולמים לנפגעי תאונות דרכים. ההסכם הגדיר "פנסיה" ו"מעבידים" בהתאם לסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, המחריג הטבות בעין מהמונח "פנסיה". לחסנה מונה מנהל מורשה עקב קשיים כלכליים, וקרנית נכנסה לנעלי החברה. נפגע תאונת דרכים הגיש תביעה לגמלת סיעוד למוסד לביטוח לאומי, שפנה לקרנית לקבלת החזר. קרנית סירבה בנימוק שגמלת הסיעוד היא גמלה בעין ולכן אינה כלולה בהסכם. בית משפט השלום הסכים עם קרנית, אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המכון ופסק לטובתו. בית המשפט העליון הסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי, אך מטעמים שונים. בית המשפט מצא כי יש לפרש את המונח "גמלה בעין" על פי משמעותו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, המתייחס לגמלאות לריפוי, החלמה, שיקום רפואי או מקצועי – ולא לגמלאות סיעוד. בית המשפט קבע כי אם הצדדים רצו לכלול גמלת סיעוד בהסכם, היה עליהם לעשות זאת במפורש. בנוסף, ציין בית המשפט כי המכון כבר ויתר על חלק מזכותו לשיפוי בגין הטבות אחרות, דבר המצביע על כך שהוויתור לא היה קשור לקשיים בהערכת שווי ההטבה. לפיכך נדחה הערעור, וקרנית חויבה לשלם למוסד לביטוח לאומי שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.