ע"א 687/83

תקציר

בתיק הנוגע לסכסוכי מזונות ומשמורת, בחן בית המשפט העליון סוגיות רבות הנוגעות לחובותיהם וזכויותיהם של בעל (המשיב) ואשתו ובנותיו (המערערים). בית הדין אישר כי האישה זכאית למזונות גם בתקופות בהן היא אינה עובדת, ובכך ביטל פסיקה של ערכאה נמוכה יותר שפטרה את הבעל מחובה זו במהלך שלושת החודשים הספציפיים בהם הייתה מובטלת. באשר למזונות הבנות, אישר בית המשפט את שיקול דעתו של בית משפט קמא לאמוד צרכים בהיעדר ראיות, תוך שמירה על שיעורי המזונות ודחייתו את הטענות כי יכולתו הכלכלית של האב הוערכה יתר על המידה. ערעורו של האב, שטען כי התנהגותן המחפירה של בנותיו צריכה לפטור אותו ממזונות, נדחה; בית המשפט השאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של השופט, תוך שימת דגש על הגינות ויכולתה של האם לספק מזונות. בית המשפט הכיר באחריות ההורית המשותפת למזונות הנגזרת מדיני צדקה, והכיר בכך ששני ההורים צריכים לתרום על בסיס יכולתם הכלכלית. באשר למשמורת, אישר בית הדין את החלטת בית המשפט המחוזי, שהעניק את המשמורת של אסנת לאמה, וציין כי לבית הדין הרבני סמכות מאחר והיא שזורה בהליכי הגירושין. בית המשפט התייחס גם לערעורו של הבעל על עלות הטיפול הפסיכיאטרי בבנות, והצביע על הפחתה חלקית בלבד על סמך הראיות המתועדות לעלויות. בסופו של דבר, ערעורה של האישה התקבל בחלקו בעניין זכאותה למזונות, ואילו ערעורו של הבעל הצליח לבחון מחדש את השתתפותה הכלכלית של האם ולמזער את הוצאותיה של הפסיכולוגית. לא נפסקו הוצאות בשל התוצאות המעורבות של הערעורים.